[ א ] חלק הארי של המחזות העבריים במאה העשרים הם מחזות פעולה רעיוניים , כלומר מחזות המנסים להעמיד נושא רעיוני ( התהליך ) באמצעות פעולה חיצונית רבת אירועים ( פעולה . ( המחזאים מנסים לשלם מם לשני מלכים כאחד - לרעיץ החברתי היסטורי מכאן ולפעולה התיאטרונית מכאן . אך חוסר הכרתם את של התי אטרון מביאם לידי הפרדה בין הרעיון החברתי ההיסטורי לבין הפעלתו בפעולה . זאת ועוד : חוסר הניסיון התיאטרוני מתבטא גם בעודף פעילות תיאטרונית שאינה מוסיפה משמעות ; האפקט התיאטרוני עומד לשמו ומוליד מצדו שורה ארוכה של אפקטים , שבגלל חוסר זיקתם אל מערך המשמעויות נגדירם , כפי שלמדנו לעניין זה מתומםסון , באפקטים מילודראמאטיים . בתיאורנו נתייחס לא רק לבעיה המרכזית ( תהליך ופעולה , ( אלא נתאר אספקטים שונים של מבנה המחזות אגב הדגשת העניין המרכזי . 1 ב ] המחזאי הראשון שידובר בו הוא י . ל . לנדא . ( 1942-1866 ) מתוך עיון בעולם הנושאים שלו למדנו , שהוא מתייחס לקשת מגוונת של בעיות שבמרכזה עומדים יחסי ישראל והעמים . נושאים אלה עוצבו במחזות בעלי תבנית אטקטונית פתוחה . תכונותיה היסודיות של תבנית זאת הן : יריעה רחבה של הפעולה , ...
אל הספר