ספר זה נפתח בתחושה לא נוחה של קולוניאליזם כאשר ישבתי בביתה של סמירה והיא אמרה לי , שחשבה כי באתי להעלות על הכתב את מתכוני המטבח של פלסטינים אזרחי מדינת ישראל "כאילו היו אסקימוסים . " תחושת האי נוחות שהשרו עלי דבריה אלה לא נעלמה לחלוטין לאורך כל העבודה על הספר . ביני וביני תהיתי , אם השכלתי להבין את עולמם התרבותי והפוליטי של מי שחולקים עמי אדמת מריבה בלא שנהיה שותפים לדיאלוג המושתת על אמון והבנה ? פתחתי בהבעת תקווה שאתם , הקוראים , תסיימו את הספר בתחושה שמזון אינו רק מקבץ של חלבונים , פחמימות , קלוריות ומינרלים , וכי בצד טעמו וריחו הוא גם משמש כלי ביטוי לתהליכים פוליטיים , לאמונות חברתיות ולמערך יחסים כלכלי . אני מקווה שהשגתי את מטרתי . במהלך העבודה על הספר טענו באוזני רבים ממכרי , שהאוכל הפלסטיני דומה מאוד לאוכל היהודי המזרחי . מאכלים כמו קובה , תבשילים על בסיס צמחי בר , סלטים ושימוש מסיבי באורז , הרווחים בשני המטבחים , היו דוגמאות לצדקת טענתם . אך מאחורי טענה זו התגלתה בורות רבה בכל הקשור למרכיבי המטבח הפלסטיני בישראל ולהשפעות שספג . למרות הדמיון בין שני המטבחים במרכיבים , במאכלים ובא...
אל הספר