'הצבי' בשירה העברית של ימי-הביניים

נא ] זיקתם של הקוראים היהודים לשירת חול בעברית נחלשה בתום התקופות המקראית וההלניסטית . במאות הראשונות שלאחר צמיחת הנצרות ניכרת פה ושם נטייה לשירה כזו , אבל מתוך דוגמאות מאוחרות אלו נשתמרו בידנו רק שרידים מועטים . באותו הזמן הולכת ומתפתחת שירה עברית חדשה עשירה ביותר , שירת קודש ששימשה לצורכי תפילה ושלטה למעלה מאלף שנים . לפיכך מפליאה שבעתיים עלייתה הפתאומית של שירת חול חדשה אצל יהודי ספרד' עלייה המתחילה באמצע המאה העשירית . מסתבר שבאותה תקופה כבר קמו משכילים יהודים בספרד' שידעו את השירה הערבית החילונית על בורייה . ומה שחשוב עוד יותר — קם גם קהל קוראים המוכן ליהנות משירה כזו בעברית . בני אדם התחילו ליהנות שוב מיופיו של העולם הזה' לשיר על התענוגות והתפנוקים של היחיד' על שתיית היין ועל האהבה . היה זה חידוש מהפכני . תחילה היו המשוררים מהססים במקצת לפאר את התענוגות בגלוי וללא הסתייגות . דונש בן לברט 950 ) לסה"נ בקירוב ' ( אבי האסכולה החדשה' מתאר משתאות יין בפירוט מה' והדעת נותנת שהיה נוטה להתענג עליהם . אבל מיד לאחר מכן מגנה הוא אותם כשעשוע אווילי וכחטא' ומזהיר את קוראיו שישמרו על דרך המוסר...  אל הספר
מוסד ביאליק