יעל רנן המיתוס השומרי "ירידת אינאנה לשאול" התחבר 1700-ב לפנה"ס בערך . מאחר שיצירה מופלאה זו עדיין לא זכתה להכרה הראויה לה , אפתח בתמצית של הטקסט ( על-פי הנוסח העברי של ש . שפרה [ שפרה וקליין ' . ([ 367-350 r 1996 האלה הגדולה אינאנה נטשה את מרומי השמים כדי לרדת אל מעמקי השאול . במלוא הדרה היא יצאה לדרך , עטויה אותות אלוהות - גלימה ונזר ועדיים . את עיניה שמה בפוך מפתה , ועל חזה תלתה משכית מתגרה " - בוא גבר , בוא . " הלכה אינאנה אל השאול ונינשוביר , נאמנת-ביתה , הלכה אחריה . ותאמר אינאנה : "נאמנת-ביתי אשר אמריה נועם , צירי השלוח אשר דבריה אמונים ; היום אל השאול אנוכי יורדת , והיה ביום בואי אל השאול , בין תילי החורבות שאי עלי קינה . " אם לא תצליח לשוב מן השאול , כך מצווה אינאנה , על נינשובור ללכת אל מקדשי האלים כדי לבקשם שלא יניחו לגבירתה להינמק בממלכת המוות . קודם יהיה עליה לפנות לראש-האלים , אנליל , והיה אם לא ייענה לתחינתה , תפנה אז לנאנה , אל הירח ואביה של אינאנה . ואם גם הוא יסרב לה , תלך נינשובור למקדשו של אנכי , אל החוכמה והמים המתוקים . אנכי יודע את סוד מי החיים , ובו מקור תקוותה ה...
אל הספר