אלי רוז'יק למרות השימוש הרווח במונחים כגון "מטאפורה בימתית , " "מטאפורה קולנועית" ו"מטאפורה תמוניית , " ( pictorial ) התיאוריה של המטאפורה עוסקת כמעט ללא יוצא מהכלל במטאפורה המילולית בלבד . בשימוש במונחים אלה מובלעת ההנחה שהמטאפורה היא צורת תיאור המצויה גם במערכות תקשורת לא-מילוליות , כולל אמנויות מסוימות . הבעיה התיאורטית בתיאור המטאפורה הלא-מילולית טמונה בכך שטקסטים במדיה כגון ציור , צילום , קולנוע ותיאטרון אינם נחשבים ניתנים לפירוק לרמה של פסוק ולרמה של סימן בודד שווי ערך לרמות ארגון אלה בלשון הטבעית . במלים אחרות , הקושי נעוץ ביישום מודלים לשוניים של המטאפורה למטאפורה הלא-מילולית . מצב זה מתמיד אף על פי שכיום התיאוריה של מדיה לא-מילוליים מסוגלת להציע את העקרונות המאששים את שוויון הערך בין התיאור המילולי והלא-מילולי . עקרונות אלה מתייחסים בראש וראשונה לרמת אוצר הסימנים והתחביר . כניגוד לתיאוריה הקלאסית , התיאוריה המודרנית תופשת את המטאפורה המילולית כצורה תקנית של תיאור , המניחה את קיומו של התיאור הליטרלי , ובצורה נוספת וחלופית לו ' . לפיכך השימוש במונח "מטאפורה" ביחס למדיה לא-מילולי...
אל הספר