רינה בן-שחר יעקב שבתאי היה יוצר בולט הן בסיפורת והן בדרמה . בתחילת דרכו הספרותית ראה עצמו בראש וראשונה כמחזאי ( כעדות עדנה שבתאי ( 1985 ועסק בכתיבת מחזות למן תחילת שנות השישים ועד סמוך למותו . בדומה לנסים אלוני ולחנוך לוין , קיים שבתאי קשר פעיל עם התיאטרון : מחזותיו הוצגו בתיאטרונים בארץ , והוא אף תירגם ועיבד מחזות רבים להצגה . במקביל לכתיבה , עיבוד ותרגום לתיאטרון כתב שבתאי סיפורת . תחילה סיפורים קצרים , שנכללו אחר-כך בקובץ 777 / 7 פרץ ממריא , 1972-ב ואחר כך את שני הרומאנים זכרן ; דברים 0 \ ( 1977 ) רף דבר , שיצא לאור , 1984-ב שלוש שנים לאחר מותו . במאמר זה יתוארו קווים עיקריים בסגנונו של שבתאי בסיפורת ובדרמה על שני צירים : סינכרוני ודיאכרוני . במסגרת התיאור הסינכרוני יועלו קווים לשוניים-סגנוניים מרכזיים האופייניים לכתיבתו של שבתאי באחד משני הז'אנרים בפרק זמן נתון בפעילותו הספרותית , ותיערך השוואה בין סגנון כתיבתו הדרמטית לבין סגנון כתיבתו הסיפורית באותו פרק זמן . במסגרת הדיון הדיאכרוני תתואר ההתפתחות שחלה בכתיבתו של שבתאי בכל אחד מהז'אנרים , ובעיקר יתוארו ההבדלים הסגנוניים והטקסטואלי...
אל הספר