שלושה ניסיונות להחייאת העברית בימי-הביניים: המזרח, ספרד המוסלמית, ספרד הנוצרית

רינה דרורי לכתיבה בעברית היה מאז ומעולם מעמד מיוחס בתרבות היהודית , הן בעיני קהליה והן בעיני המחקר . ההתבוננות בהיסטוריה התרבותית היהודית לאורך הדורות מלמדת , שאף שכמעט תמיד היא עוצבה בתוך תרבות זרה ובמידה רבה תוך כדי שימוש בשפות הסביבה , הרי יוזמות תרבותיות חדשות רבות בחברה היהודית צמחו דווקא מתוך התעניינות מחודשת בקורפוס הוותיק של הטקסטים העבריים . הפנייה-מחדש אל הקורפוס הזה ( המקודש בחלקו , כמובן ) מתבטאת בדיונים באפשרויות הספרותיות והלשוניות שהוא מציע ובניסיונות לניצולו-מחדש לאור המגמות החדשות , שפעמים רבות הן נפתחות מתוך המגע עם הספרות הזרה . לא אחת מלוות היוזמות החדשות בביקורת על זניחת הלשון העברית ובקריאה לחזרה אליה , להחייאתה ולהפיכתה לשפת הכתיבה הבלעדית ואפילו לשפת התקשורת היומיומית . כך הדבר גם במקרה של הספרות היהודית ( במובן הרחב , המתייחס למכלול הפעילויות הקשור בהפקת טקסטים כתובים ) שנוצרה בתחומי התרבות הערבית בימי הביניים , למן תחילת המגעים עם הספרות הערבית במאה העשירית במזרח המוסלמי , דרך גלגוליהם בספרד המוסלמית ( אלאנדלוס , ( בספרד הנוצרית , בפרובאנס ואף באיטליה . המגע ע...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד