פרק שביעי בנפתוליה של אמנות: י.ל. פרץ

הרוצה לעמוד על הקשרים האורגאניים שהתחילו מתגלמים בין המציאות הישראלית ובין הספרות שלה בתקופת התחייה הלאומית , ילך אצל מאמרו של ביאליק 'הלכה ואגדה . ' מאמר זה חשיבות היסטורית מיוחדה לו , לפי שהוא מסכם את חיסולה של התפיסה המשכילית וגם מתווה את מסלולה החדש של ספרות ישראל . אשר למסלול החדש—לו הקדשנו את דברינו בפרקים הקודמים ואותו הדגשנו כהמשן מורשה בתהליך הרו מאניםטי של היצירה האמנותית הישראלית מעודה . ה'הלכה' של ביאליק היא הריאליזם ההומאניסטי , היא המוסרות , היא היסוד הסוציאלי המעמיד חומה ומגן נגד ההתקפות האינסטינקטיביות האסתטיות השואפות לבלוע אישיותו של האדם . אלא שראוי לנו לחזור ולהדגיש את העובדה , שכשם שביאליק תובע עלבונה של ההלכה ביצירה הספרותית בישראל , כך הוא גם מחשיב את האגדה כיסוד ההשפעה האסתטית שבלעדיה לא תשוער כל יצירה אמנותית . ולא בזה נעוצה מקוריותו של המאמר . חשיבותו ההים טורית היא בהבלטת זיווגן האורגאני של ההלכה והאגדה , בהש פעת גומלין שביניהן ובהשלמה הדדית שבהן . בכוח רב מפרש ביאליק בדינאמיקה של התפיחה הישראלית , ובאותו כוח הוא מזים ( אם כי לא במפורש ) את הפולחנות האסת...  אל הספר