בנסיונו האמנותי של מנדלי נתנסה גם ביאליק . שבעתיים נתנסה . זהו מקור ראשון גם לטראגיותו של ביאליק עצמה וגם להשפעתו העצומה על הדור ועל תולדות הספרות הישראלית הצעירה . עד היום לא נגמלנו מראיית נם בתופעה הביאליקאית . כמה וכמה סוגיות העמידה הביקורת הישראלית בתופעה זו , וגם לא נתעלמה מפרקים מסוימים שבה , הנראים סותרים זה את זה או יוצאי דופן במסכת . אנו פה רק אל הריקמה האסתטית האמנותית של ביאליק עינינו . אולם היא גם היא אינה אלא מסמלת את הכוונה הלאומית העמוקה המקופלת בכל הסוגיות הפיוטיות של המשורר הגדול . הפלא האמנותי התחיל מגלגל בשירת ביאליק עוד מראשיתה . עוד המשורר מתכנף ומתכווץ באותה כסות דלות עלובה בבית אבא , מתעלף במועקת הניוון הגלותי ב'שירת ישראל , ' כי מה שיר ישראל בגולה — ציץ יבש , ציץ עולפה , שטל אור את עליו לא ירטב , זרע גד אשר נפל אל רפש ועבש , פקועה ששלפה ויבשה במרתף . והנה אי משם נבקעים לו מעיינות שירה חדשים . צינורות ראייה ושמיעה נפתחים לו , והם מהלכים עליו מין השראה המחזיקתו בציצית ראשו , מחרידה את עמודי לבו ומוסבת מן הקסם בהוו ייתו . הקורא כרונולוגית בשירי ביאליק , נמשך באפיק...
אל הספר