האסתטיקה החסידית , אמרנו , נזדקקה ליצירה הספרותית , כדי לתקן על ידה את הדחפים הפרימיטיביים המו סיקאליים שלה . סיפור המעשה החסידי מפיג את צעקתו של הי חיד בתבנית חםד סוציאלית : האמן הספרותי , תוך התמד ראייה הטבוע ביצירתו , משלב את היחיד בעולמו שילוב אםתטי מוסרי סינתטי . שאיפה סינתטית זו אולי מונחה היא ביסודה של היצירה האפית בכלל , בניגוד למוסיקה ולדראמה המשתלמות אהדדי בקירבת גומלין פסיכית שביניהן . ודאי : בספרות ישראל בארץ ישראל ובתפוצות ניכרים גם המאבקים והניגודים שבסוגי האמנות הספרותית העולמית . מהם סמויים מן העין ופועלים בעקיפין , מהם מתפרצים בגלוי ובמישרין' בייחוד בספרות הצעירה שלנו . אם לייחד את הדיבור על התהליך האסתטי בדורות ספרות אחרונים אצלנו , הרי יתגלה המאבק בכל עוזו משנקביל את השפעתה של ההשכלה לזו של החסידות . כאחד עם החסידות , הפעילה גם ההשכלה את הספרות הישראלית המודרנית . דרכה של ההשכלה ביצירה הספרותית שלנו עולה בתוקפה ובישירותה על החסידות' לפי שהקשרים , הנסיבות , התוצאות הספרותיים נראים בה יותר לעין . אולם על אף ניגודן של שתי התנועות—ניגודים דתיים , חינוכיים , סוציאליים—ה...
אל הספר