בפרקים הקודמים תיארנו את התהוותה של דרך חדשה במחשבה האנושית , דרך שהחלה כסוג ספרותי , ונעשתה , במעשהו של איש אחד , לזרם אדיר בתודעתם של אנשי אירופה וצאצאיהם , ובמאת השנים האחרונות בקירוב — גם בתודעתם של כל העמים . הרודוטוס עשה את הצעד הכפול והמכריע : הוא מחד התאים את שיטות סיפורי העבר לנושא אנושי טהור של ההווה , ובחר בנושא החשוב ביותר של זמנו , ומאידך , יישם על הסיפור ה'נאיבי' את שיטת המדע , השואל ל'מדוע' של המתרחש ולא רק ל'מי' ו'איך , והשואב את התשובה מן הניסיון והמחשבה של האדם בלבד — ככל שרוחו מגיעה . כל אלה הולידו את ההיסטוריה ואת התודעה ההיסטורית . אבל בעוד הרודוטוס כותב ומרצה , גדל ולמד באתונה עלם שהיה עתיד — בעומדו על כתפי הרודוטוס — להצעיד את המקצוע החדש שני צעדים מכריעים קדימה , ובאותה עת גם צעד גדול אחד אחורה , כפי שנראה להלן . מה היו חולשות יצירתו של הרודוטוס ? הוא תיאר מאורע גדול שאירע כימי דור ויותר לפני זמנו , וניסה — זה היה חידושו הגדול — לגלות את ההתרחשויות שהביאו למאורע זה , ש'גרמר לו ושענו לשאלה מדוע אירע . הוא עשה כל זאת על יסוד מידע מכל הסוגים . שנמסר לו בעל פה . אבל...
אל הספר