הרודוטוס יצר סוג ספרותי חדש , ההיסטוריוגרפיה , בלי משים וממילא בלי כוונה . כשקראנו לכתיבת ההיסטוריה סוג ספרותי , הלכנו בדרכי הקדמונים . היום נהוג לחלק את הכתוב בפרוזה למחלקות — בעיקר סיפורת ודברי עיון — ובכל אחת מהן תת מחלקות . רומאנים , סיפורים קצרים , תיאורי מסעות וספרות ילדים מזה , ודברי הגות , ביקורת , ביוגרפיה וכיוצא בזה . בדברי עיון יש לכלול גם את ההיסטוריוגרפיה . אחד ההבדלים בין שתי המחלקות הוא בסגנון . דברי עיון , למשל , חייבים להיות מדויקים וחר משמעיים ככל האפשר , ולכן מותר להם להיות 'יבשים , ' ללא ביטויים ציוריים או דימויים ספרותיים , אף שמחבר ספר 'יבש' מדי מסתכן בכך שמעטים יקראו בו . חלוקה זו ל'פרוזה יפה' ול'פרוזה עיונית' או 'מדעית' לא היתה קיימת בתקופת הרודוטוס , ועוד זמן רב אחריו . כללי הסגנון הטוב — שנלמדו לאחר מכן באסכולות לרטוריקה — חלו על כל יצירה פרוזאית . כמובן , קיים היה גיוון סגנוני , כפי שיודע כל מי שקרא , למשל , את ספריהם של הרודוטוס ותוקידידס . אבל מי שלא כתב ' פרוזה אמנותית' נקרא רק בשעת הצורך , ובמשך הזמן נדחו ספריו מפני ספרים אחרים , שהיו כתובים בצורה מושכת י...
אל הספר