הוגי המאה השישית סללו את הדרך לידיעה — לתמיהה , לשאלה ולהיגיון . שאלותיהם היו מעטות במספר , אבל תשובותיהם היו מרובות , שונות וסותרות ו וכפי שקרה גם לאחר מכן , הן לא סיפקו את בני הדור הבא , שלא רק ערער על תשובות קודמיו אלא אף שאל שאלות חדשות , בתחום החומר כמו בתחום הרוח . הספק , החיפוש והחידוש התגלעו בכל התחומים . המיתוס כפי שנשמר ונמסר באפוסים השונים לא סיפק את הכמיהה להבנת היקום ומקומו של האדם בו , אף לא את השאיפה להסיר את הצעיף המכסה את קצו . אמונות שונות שהבטיחו למאמיניהן אל מוות ואושר בעולם הבא עלו לגדולה . באותה תקופה כתבו אייסכילוס , סופוקלס ואחרים ( שכל יצירותיהם אבדו ) את המחזות הגדולים שבהם חיפשו הם וצופיהם את 'צידוק האלוהים , ' ומדוע 'צדיק ורע לו , ' שכן מאז המיתוס , שהוא א מוראלי , כי גם כוחות הטבע א מוראליים , התפתחה תפישה טובה יותר של סוגיית היחסים בין אדם לחברו . הטרגדיה היא ניסיון רציונלי להבין את הנעלה מבינת האדם , כשם שהדתות השונות שפשטו במאה השישית והחמישית ניסו לנחם את המצטרפים אליהן אל מול המוות בדרך אי רציונלית , הפונה לרגש . אולם גם ההוגים לא דרכו במקום . ה'פילוסו...
אל הספר