מגילת האש נתרס"ה ! מאת יונתן רטוש .. . מגילת האש — יש יסוד לחשוב כי ביאליק עצמו חשבה לטובה שביצירותיו . זוהי היחידה ביצירתו , שהקדיש לה הרצאה בעל פה ( לפני מורי תל אביב בתרצ"ג . ( בייחוד מעניין הדבר , כיוון שבהרצאה זו לא אמר בעצם שום דבר ברור . הוא לא אמר אלא שיש ביצירה זו אחדות פנימית ושהסבר מפורט היה מצריך פירוט אינטימי מפרשת חייו . נוסיף כי מגילת האש היא בחינת 'שיר השירים' של ביאליק . מרומזים בה כמעט כל שיריו ( שירי הטבע - שירי בית המדרש - שירי האהבה - שירי הזעם ;( והיא אהובה ביותר על אותם — בני דורו וחינוכו של ביאליק - הרואים בו את משוררם האישי . כמו כן משמשת מגילת האש מעין ציוךדרך ביצירתו של ביאליק : היא מציינת את ראשית 'תקופת השתיקה' המיוחסת למשורר . עם זה מגילת האש היא הסתומה שביצירות ביאליק , ואף שכל המבקרים בני דורו ניסו לפרשה , לא עלתה בידם . הקושי הוא ששירה זו היא לכאורה ציבורית ביותר , שירת כלל , כותרת המשנה שלה היא 'מאגדות החורבן' והיא נוגעת גם בענייני הגאולה והגלות , על החוזה והמוכיח שלה ; אבל , עיקרה של היצירה , הרושם הוא שהיא שירת יחיד , שירת אהבה שלא מצאה את תיקונה . ו...
אל הספר