כל העוסק בספרות התלמודית לסוגיה , אי אפשר לו שלא יתמה על ריבוי הסטיות מן ההתאם במין במספר המונה לעומת הסדירות המלאה במקרא . האומנם הותרה הרצועה בלשון חכמים ונתבטלו כללי ההתאם ? כיצד נסביר שינוי ניכר זה בשמות המספר דווקא ? האם מקורו בלשון התנאים , כלומר בזמן חיותה של הלשון ? מטרת סעיף זה לתאר את המצב בלשון התנאים ובלשון האמוראים ולעמוד על ממדי התופעה ועל גורמיה . א . המצב בספרות התנאים ספרות התנאים על כל חיבוריה מכירה סטיות מן ההתאם במין במספר המונה . ממדי הסטיות שונים מחיבור לחיבור , ובכל חיבור - מכתב יד לכתב יד ומדפוס לדפוס . והרי מבחר דוגמות מהדפוסים ומכתבי היד : . 1 מן הקונקורדנציה למשנה אחת : צד , שבוע , (\ 3 ) שתי : אילנות , בתים , כסאות , נדרים , היעלמות ; ארבע : לילות , / 77 p > so , ( x 2 ) עשרונים , קבין . ארבעה : אבנים . חמישה : חביות . ( x 2 ) עשרים ושבעה : אבנים . עשרה : שנים . ( x 2 ) . 2 מכתבי היד של המשנה ושל התוספתא " שלשה אבנים הן" ( ע"ז ג , ז = כי"ק [ ה"א נמחקה ;[ כי"פ : "שלש . ( " " ארבעת אבנים" ( אה' ו , א = כי"ק ; כי"פ : "ארבעה . ( " " ארבעה מיתות" ( סנה' ז , א = כ...
אל הספר