רקפת זלשיק , נדב דוידוביץ' הקדמה במקביל לעליית הרציונליות כערך מרכזי בעולם המערבי , נהפך השיגעון לסטייה . פרטים שלא צייתו לחברה כגון פושעים , נוודים ומשוגעים , נתפסו כסובלים מבעיה פסיכו פתולוגית במהותה . למן המאה השמונה עשרה עבר בהדרגה הטיפול באנשים שסבלו ממחלות נפש לסמכויות רפואיות ומשפטיות . למגדר היה תפקיד חשוב בכל הנוגע לתיוג פרטים כחולי נפש ולטיפול בהם . האישה ככלל נתפסה כנחותה מהגבר מבחינה פיזיולוגית , וגם בתחום הפסיכיאטריה נטען כי נשים נוטות לעצבנות ולמחלות אחרות בעיקר בגלל הקונסטיטוציה העדינה שלהן , כביכול . פסיכיאטרים תפסו נשים כלא רציונליות וככאלה שסבלו משיעורים גבוהים של היסטריה ומחלות נפש נוספות . מגדר השפיע אפוא על אבחון הפרטים כנורמלים או חולי נפש , והתנהגויות כגון רגזנות , עקשנות , ילדותיות וחוסר ניקיון פורשו בממסד הפסיכיאטרי באופן שונה בקרב גברים ונשים . אצל נשים נתפסו התנהגויות אלה כסימן לנוירוטיות וכמושא להתערבות פסיכיאטרית , מכיוון שהן לא תאמו את הנורמות החברתיות המגדריות . גם דיכאון , ' פריג'ידיות' וניסיונות התאבדות נחשבו סימפטומים פסיכיאטריים ' נשיים , ' מכיוון שה...
אל הספר