'בתי – אש, אש' אימהות ובנות עזובות בתל אביב בשנות השלושים והארבעים

תמי רזי שרה בת , 15 ילידת תימן . נערה יפה מאד ובעלת מזג רותח , שתי תכונות אלה מסוגלות לההפך למקור הכשלון , כשאין לבעלן אחיזה רוחנית או מוסרית . המשפחה בת 5 נפשות גרה בחדר אחד קטנטן . הנערה אינה יודעת קרוא וכתב , לעבוד אינה רוצה . אביה סבל , משתכר בקשי כדי כלכלת משפחתו . שרה כל היום מסתובבת בחוץ ונראית תמיד בחברת בחורים . האם עצבנית מאד , הסטרית . היחסים בין האם ובין שרה נוראים . קונפליקט בלתי פוסק ביניהן . האם חושדת , שהנערה מתחילה ללכת בדרכים רעות . אינטנסיביות היחסים ביניהן , מראים סימני נשיכה בידי האם והנערה . האם צועקת , שאינה רוצה בבת זונה , והיא תאבד עצמה לדעת , אם יודע לה , שהנערה אבדה את בתוליה , וכמו"כ היא תמיד צועקת : " בתי – אש , אש , " ומבקשת להצילה מצפרני הזנות . את התיאור המפורט הזה כתב במרס 1938 אליעזר פרלסון , ראש המחלקה לבריאות ועזרה סוציאלית של עיריית תל אביב , בדוח שהגיש לחברי המועצה העירונית בנוגע למצבן של נערות עזובות בתל אביב . אל הדוח , שבו כמה עמודים ובהם תיאור של נערות עזובות שעמן נפגש , הוסיף המחבר מכתב שבו הדגיש כי ' כל המקרים האלה טיפוסיים בשביל נערות רבות ב...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב