כדי להשיב על שאלה כזו - בחטף , לא כן ? - את נשאלת לדעת לוותר על הידע . ולדעת היטב , ולעולם לא לשכוח : שלחי לחופש את התרבות , אך בבערותך המלומדת , אל תשכחי לעולם את מה שהקרבת בדרך , בעברך בדרך . מי העז לשאול זאת ממני ? גם אם אין זה גלוי - הן ההיעלם הוא חוקה - מורה התשובה הכתבה . אני ההכתבה האחת , הוגה השירה , חקקי אותי על לבך , העתיקי , עורי ושמריני , ךאיני מוכתבת לנגד עינייך , פס-של-קול , , wake שובל אור , תצלום החג באבל . מוכתב שהתשובה תהיה שירית . ולכן מופנית בהכרח אל מישהו , אלייך ביחידות , אבל כאל ישות אבודה באלמוניות שבין עיר לשדה , סוד מופץ , ציבורי ופרטי כאחד , זה וזה לחלוטין מחול מחוץ ומבית , לא זה ולא זה , בעל-חיים מוטל בדרך , מוחלט , יחידי , מקופד לפקעת , קרוב לעצמו . הוא עלול לקפד בתאונה את חייו , ומעצם זה , בצדק , קיפוד , . herrison ולו תשיבי על-פי המקרה , בהתחשב בחלל ובזמן שהושאלו לך בעצם השאלה , בחסכנות זו או במידיות המעבר , היציאה מעצמו , בחירוף נפש , אל עבר שפת האחר ( את כבר מדברת עברית ) אל ההעברה הבלתי-אפשרית , או המסורבת , משפה לשפה , הכרחית אבל 2 תרגום : מיכל גוברין...
אל הספר