"אם צריך לדרוש במפגיע יופי ממישהו, הרי זה בלי שום ספק מרקדנית.
כל העולם רשאי להיות מכוער, למעט השחקנים והשחקניות, הרקדנים והרקדניות. אפשר לסבול שחקנית בעלת כישרון גדול שאינה נעימה חיננית, אבל רקדנית חייבת בהחלט להיות יפה מאוד.
הריקוד הוא אמנות חושנית בתכלית, חומרית בתכלית, שאינה מדברת אל הרוח ולא אל הלב, אלא פונה לעיניים."
(תאופיל גוטייה).
תאופיל גוטייה (1872-1811) — סופר ומשורר אסתטיציסט, גדול מבקרי המחול במאה התשע עשרה, ליווה בלשונו השנונה ובקולמוסו המושחז את פריחתו של הבלט הרומנטי בפריז.
שארל בודלר כינה אותו ה"רב־מג" של הספרות הצרפתית ולדברי הסופר הנרי ג'יימס "ספק אם מצוי בספרות בת־ ימינו עוד גאון כה מושלם מטבעו."
אל הספר