כל מחקר מדעי חדש מעורר מיד תהייה: האם מחקר כזה נחוץ? האם ההיסטוריוגרפיה הקיימת בנושא הנחקר אינה מספקת? השאלה חריפה על אחת כמה וכמה כשעוסקים בברית המועצות, מי שהתיימרה לשנות את כל מערכת החיים הלאומיים והבין־לאומיים וירדה מבמת ההיסטוריה בקול דממה דקה.
התשובות על שתי השאלות כמובן חיוביות.
ראשית, לאחר התמוטטותה של המעצמה הקומוניסטית האדירה נפתחו לראשונה הארכיונים הסובייטיים המרכזיים — שזמן רב היו סגורים לא רק לחוקרים מן המערב, אלא אף להיסטוריונים סובייטים — מה שעורר את התקווה שעתה יתאפשר סוף סוף, בלשונו של צ'רצ'יל בנאום רדיו מ־ 1 באוקטובר 1939, 'לפתור את החידה העטופה בסוד והמוחמנת ברז — הנקראת רוסיה'.
שנית, נוסף על פתיחת התיעוד הארכיוני, התעשר והתרחב מקור תיעודי נוסף בזיכרונותיהם הרבים של מדינאים, דיפלומטים וראשי שירותי הביטחון הסובייטיים לשעבר, השופכים אור חדש על מגוון סוגיות במדיניות החוץ הסובייטית ומסייעים להבין טוב יותר את המכניזם של קבלת ההחלטות בקרב ההנהגה הסובייטית העליונה.
שלישית, המחקרים שפורסמו עד כה לקו בחסר לא רק בשל מחסור בחומר תיעודי, אלא גם בשל הנטייה הרווחת להתרכז בהיבט אחד של התופעה.
כוונת מחקרנו שונה אפוא, שהרי מטרתנו לכתוב 'היסטוריה טוטלית' במהותה וברוחה בהתאם לפיתוחים של אסכולת האנאל הצרפתית, ולבחון בחינה רב־צדדית ורב־תחומית את התופעה ההיסטורית המורכבת ורבת־הפנים הזאת — יחסי ברית המועצות־ישראל.
ולבסוף אין להתעלם מהחסר בחקר מדיניות החוץ הסובייטית בכלל וזו העוסקת ביחסים עם ישראל בפרט.
כך שעל אף השינויים שחלו בעשור האחרון, ההיסטוריוגרפיה בתחום זה עדיין בראשיתה, הן בכל הנוגע לשימוש בחומר תיעודי חדש והן בכל הנוגע לשימוש בשיטות מחקר חדשות המותאמות במיוחד למחקר ספציפי זה.
אל הספר