המאבק ליצירת יהדות ההשכלה בוחן את ראשיתה של סיפרות ההשכלה העברית בגרמניה, ואת ההנחה המקובלת בין חוקרי ההשכלה בסיפרות וכתנועה היסטורית, שהמאפיין אותה הייתה בעיקר החילוניות. היסטוריונים מודרניים המשיכו בקו זה.
מחקר סיפרות ההשכלה גופה הוביל את המחבר באפיקים שונים – שהוכתבו על ידי סיפרות זו עצמה.
סיפרות ההשכלה בראשיתה, על היקפה במיכלול הז'אנרים הסיפרותיים והמסאיים השונים – בסיפרות יפה, במאמרים ובסיפרי עיון, פילוסופיה, לשון ומיקרא – הייתה סיפרות עברית-יהודית שונה בנושאי ההשכלה מבחינה דתית, תוך אימוץ קריטריונים אסתיטיים ותרבותיים ששאבה ממקורות הנאורות האירופית. כאלה היו דרישות התיקונים בחינוך הדתי והקלה מעול המינהגים והאיסורים, בין השאר, שנשמעו בין המשכילים.
זה מהפך שיזמו המשכילים העבריים – מהפך תרבותי, ששאף לסינתיזה בין השכלה ויהדות במאבק ליצירת 'יהדות ההשכלה', תוך ביקורת המימסד הרבני. סופרי ההשכלה העברית לא ראו סתירה בין השכלה ויהדות, בין נאורות 'נאורה' לבין 'יהדות ההשכלה' – יהדות פתוחה וסובלנית – בהשקפתם של המשכילים. תפיסה יסודית זו הביאה את המחבר לבחון את המגמות הדתיות בסביבה התרבותית והרוחנית הכללית שבה צמחה ההשכלה, ובעיקר את תופעת הדאיזם בנאורות האירופית.
פרקי הספר הראשונים בחלק "הנאורות האירופית: דת הנאורות" עוסקים בהגות הדאיזם בשלושת מרכזיה הראשיים, באנגליה, בצרפת ובגרמניה מסוף המאה הי"ז ועד אמצע המאה הי"ח, והשפעתה על ההשכלה העברית.
החלק המרכזי של הספר מציע תפיסת יסוד של 'יהדות ההשכלה' – תפיסה חדשה של היהדות, כפי שהתבטאה בכתביהם של המשכילים העבריים הראשונים, מהם מתונים בגישתם, מהם קיצוניים יותר, שדרשו תיקונים מסוייגים במיסגרת המורשת הדתית של היהדות.
מקביל להם החלק השלישי, "חכמים בתקנתם", הדן במשכילים היהודיים הקיצוניים, שעיקר כתיבתם הייתה בשפה הגרמנית. דרישותיהם הופנו לתיקונים ולריפורמה נרחבת ביהדות, בעיקר בעיקבות הדאיזם האירופי, מונחים בשאיפתם להשיג שיוויון זכויות ליהודים ולעדכן את הדת היהודית ברוח הזמן.
החלק הרביעי של הספר, "ריפורמה – הלכה למעשה", מעלה את מאבקי הריפורמה – עוד לפני הופעת תנועת הריפורמה הדתית – לתיקונים בסדרי בית הכנסת, בסידור התפילה, ובמינהגים, שהגיעו לשיאם בפולמוס ההיכל הריפורמי בהמבורג ב-1818. פולמוס זה התנהל בחלקו בעברית והשתתפו בו משכילים קיצוניים ולמולם רבנים חרדיים.
אל הספר