האוכלוסיה המבוגרת בישראל בסדר העדיפויות הלאומי. "העולם שייך לצעירים" זועקת הסיסמה, המבטאת היטב את האקלים החברתי והתרבותי ואת יחסה של החברה הישראלית לציבור הזקנים. כשתוחלת החיים בישראל מהגבוהות בעולם, כשמחקרים ונתונים סטטיסטיים מוכיחים כי הגיל הכרונולוגי אינו מגדיר את הזיקנה, החברה וחוקי המדינה עדיין קובעים למעשה כי כל אדם בן 65 הוא זקן.
דרישות החברה לפרישתו של אדם מחמת גילו היא אפליה חברתית מובהקת. בעיותיהם של הזקנים הן גם מקור דאגה לילדיהם אשר נפגשים עם מציאות שבה אין מספיק מערכות תמיכה זמינות והוגנות. מציאות זו היא תוצאה של התנהלות פוליטית המתייחסת לבעיותיהם של הזקנים כעומדים מחוץ לסדר העדיפויות החברתי.
בספר זה מביא ד"ר בריק, מנכ"ל אש"ל ומומחה בין לאומי בתחום הזיקנה, שורה של מאמרים מפרי עטם של חוקרים ישראלים שונים הבוחנים, מנתחים ומבקרים נושאים הנוגעים למעמדה ובעיותיה של האוכלוסייה המבוגרת בישראל.
אל הספר