מילים-מושגים רבים נשתגרו בלשון יום-יום , ושוב אין האדם המבטאם טועם בהם את טעם מטענם הרעיוני והרגשי שלשמו ומכוחו באו לעולם, ויקרה גם ההיפך: מילים-מושגים שנבראו מעיקרם כדי להכיל תוכן מסוים ומוגדר, נתרחבו מתוכם וספגו חומרי תוכן נוספים ושונים עד כדי טשטוש ייחוד משמעם. מילות יסוד כגון: חינוך, אופי, ערכים, חירות, מצפון, אחריות, חיים טובים, מידות טובות, אפילו דת, רוח וכד' נתרחקו ביותר ממשמעותן המקורית, עד שכל אדם יכול ומנסה לראות בהן מהרהורי ליבו. בספר זה, על האופי והטוב -פילוסופיה של החינוך העמיד לו המחבר למטרה לחזור ולהבהיר מושגי יסוד אלה ולהעמיד על משמעותם המקורית והמחייבת הלכה למעשה. מתוך כך מתבארות הרבה סוגיות סבוכות וחשובות במעשה החינוכי ובהלכה חינוכית כאחד, כגון: חינוך ותעמולה, חינוך וכפייה, בעיות תורשה וסביבה, החירות והאוטונומיה המוסרית, פדגוגיה ופוליטיקה, המחנך והחברה, לימודי הטבע התוכנית החינוכית, חינוך לנימוסים ועוד ועוד. בכל הסוגיות האלה חותר הדיון לשורשי המושגים, ללא הערפול והטשטוש שהועטה עליהם במשך הזמן. בסוף הספר נוספו ארבעה מסות מקיפות: פילוסופיה של נימוסים, על יחסים בין פסיכולוגיה לפילוסופיה בימינו, על הציווי הקטגורי של קאנט, מיתוס, משל ומאגיה בחיינו.
אל הספר