באורח מוזר למדי, האופן שבו מקפל ס. יזהר דגלים ומנפץ מוסכמות, יש בו כדי לנסוך ביטחון ואמון.
הכוח הבלתי-נלאה לחזור ולשאול שאלות במקום שהכול בוטחים בתשובותיהם, והיכולת להפוך שאלות אלה לטיפול דואג ומסור בכל נושאי ביקורתו - יש בהם כדי להפוך ספקנות - להתעניינות מסייעת ויצירתית. כך מטפל הפעם ס. יזהר בחינוך, בדרכיו ובמהותו.
"...מה מתקבל? מתקבל שמי שאומר 'חינוך' או אומר 'לחנך' אומר שניים: אומר תקוות-תכלת ואומר מציאות אפורה, ואומר עוד שהקשר בין השניים אין שום ביטחון מראש מה תהיה צורתו למעשה ואם יתקיים בכלל. לא נעים להודות בכך בקול, אבל מה עושים עם העובדות?"
אל הספר