מראשית דרכו יוחס המדע לתיאוריה ונתפס כרציונלי, ואילו הטכנולוגיה נתפסה כיישום מדעי. בתפיסת הידע הייתה היררכיה: הידע המדעי שויך לתיאוריה, ששויכה לפילוסופיה – ידע טהור ונשגב, לעומת הידע הטכנולוגי שזוהה עם העשייה. ואולם בעשורים האחרונים תמונת מצב זו משתנה בקצב מואץ: הטכנולוגיה מהווה מרכיב משמעותי גדל בכל אחד מתחומי חיינו; העיסוק בה מקיף את מרבית האנושות – כמפתחים וכמשתמשים – ויישומיה הולכים ומתרבים.
הפילוסופיה של הטכנולוגיה, המתארת ומבקרת את הטכנולוגיה, עודנה בראשית דרכה. מאמצע המאה ה-20 התחילו פילוסופים להתעניין בה בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המואצת שנבעה בעיקר ממלחמות העולם והמלחמה הקרה. כיום, השפעתה של הטכנולוגיה ניכרת בכל המישורים ותקציביה גדולים לאין ערוך מתקציבי המדע. יתרה מזאת, כיום חלק גדול מהמדע הוא מדע יישומי שנגזר מהדרישות הטכנולוגיות והתקציבים הטכנולוגיים, כך שהסדר הישן שלפיו הטכנולוגיה נגזרת מהמדע הוחלף בסדר חדש שלפיו המדע נדחף על ידי הטכנולוגיה. עם תחילת התהוותה של הפילוסופיה של הטכנולוגיה כדיסציפלינה נפרדת היא התמקדה בהשפעותיה על האדם, החברה והתרבות, והשאלות האפיסטמולוגיות והמתודיות ביחס לטכנולוגיה נחקרו אך מעט. הפילוסופים התייחסו לטכנולוגיה כנתון מובן מאליו, כקופסה שחורה; הם לא ניתחו את תוכנה, מהותה ואופן התהוותה. אולם הטכנולוגיה היא דיסציפלינה אוטונומית, מרחב שונה ונפרד שכולל ידע עשיר ומעניין יותר מהיישום המדעי גרידא. העניין הגדל בטכנולוגיה כיום מוביל לניתוח פילוסופי של הבסיס האפיסטמולוגי של הידע ההנדסי ולמחקר של הפיתוח המעשי.
בהיבט החברתי, הדיון בתהליכי הבקרה והשליטה בטכנולוגיה נמצא עדיין בתחילת דרכו ואינו זוכה למלוא תשומת הלב הנדרשת. ראייה אינטר-דיסציפלינרית של הטכנולוגיה, שכוללת את ההיבטים הפיזיקליים, הניהוליים, הסוציולוגיים והפילוסופיים, תאפשר מתן מענה "נכון" יותר לבעיות ההנדסיות שעל הפרק; היא תאפשר תהליכים מבוקרים יותר של ההתפתחות הטכנולוגית לתועלת החברה וצמצום הפגיעה בה, ובעיקר קידום פתרונות לסכנות ההולכות וגדלות שמציבה הטכנולוגיה בפני המין האנושי.
אל הספר