ב־28 באוקטובר 1986 התראיין יגאל כהן־אורגד, יושב ראש הוועד המנהל של "המכללה האקדמית יהודה ושומרון" באותם ימים, לכתב העיתון "מעריב", ובין השאר תיאר בריאיון מהו לדעתו יעד המכללה בעתיד: "שנתיים ימים אני עובד בשומרון כדי להגשים את חלומי – הקמת אוניברסיטת השומרון".
19 שנים לאחר מכן החל להתגשם חלומו: המועצה להשכלה גבוהה יהודה ושומרון (מל"ג יו"ש) הכירה במכללה שקמה באריאל כ"מרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון", וכעבור שבע שנים היא הוכרה על ידי המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) כ"אוניברסיטת אריאל בשומרון" – אוניברסיטה לכל דבר ועניין. בדיעבד נראית נבואתו של יגאל בלתי מתקבלת על הדעת: כיצד מכללה קטנה וזניחה, בכל קנה מידה, הפכה למוסד להשכלה גבוהה ולמחקר המעניק תארים אקדמיים כמו כל אוניברסיטה אחרת בארץ? אין ספק שיגאל היה האחראי המרכזי להגשמתה של נבואתו: הוא זה שדחף ללא לאות, בכל כוחו ומרצו, להקמתה, להתפתחותה ולהצלחתה של המכללה עד שלבסוף הפכה לאוניברסיטה.
ביוגרפיה זו מבקשת לתאר את סיפור חייו של יגאל, החל בילדותו ובבגרותו בתל אביב, המשך בפעילותו כאיש עסקים, כחבר כנסת וכשר אוצר בממשלת ישראל, וכלה ב־38 השנים שבהן היה הדמות הבולטת במכללת יהודה ושומרון, ולאחר מכן – באוניברסיטת אריאל. למעשה, ברור לחלוטין שמתוך שלל האירועים הרבים שעברו על יגאל ב־82 שנות חייו, נוכל לבחור ולציין רק מעט מאלה שאפיינו אותו. אף על פי כן לקחתי על עצמי את מלאכת המחקר והכתיבה, מתוך ידיעה ברורה שאין דבר מושלם ואין דבר המתקרב לכך. כל שניסיתי לעשות בביוגרפיה זו הוא לתאר קמצוץ מתולדות האיש המופלא הזה.
אל הספר