כשמונה יוסף חריש לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ב-1986, הממשלה ציפתה ואף דרשה שיורה על סגירת חקירת השב"כ – אבל הוא התעקש על המשך החקירה ומנגד הגן על סמכות הנשיא לחון את בכירי השב"כ. ועדת בייסקי המליצה להעמיד לדין את מנהלי הבנקים באשמת ויסות המניות; חריש בדק ומצא שאין מרמה במעשיהם; בג"ץ התערב, פסל את החלטתו והורה להעמידם לדין. לאחר הליך משפטי ארוך ויקר – ההר הוליד עכבר, הם זוכו והתברר שחריש צדק. למרות לחצי ראש הממשלה רבין התעקש חריש על פיטורי אריה דרעי ורפאל פנחסי ועל העמדתו של דרעי לדין. זאת היתה דרכו בשבע שנות כהונתו כיועמ"ש – צדק, יושר ומשפט, שיקולים ענייניים, מאוזנים וערכיים, והם בלבד. ללא יח"צנות וללא פופוליזם, עמד חריש איתן אל מול לחצי הפוליטיקאים מימין ומשמאל, הרבנים והרבנּות, התקשורת, ולעתים גם לבד מול הפרקליטות. בעניין לציבור משה גורלי מתאר, מפרש ומנתח את כהונת חריש כיועמ"ש ואת החלטותיו בפרשות שהסעירו את המדינה.
אל הספר