המערכת הפוליטית בישראל מורכבת ממפלגות ימין, מפלגות שמאל, מפלגות דתיות ומפלגות מרכז. לקראת כל מערכת בחירות צומחות מפלגות מרכז שחלקן עוברות את אחוז החסימה, אך מרביתן נעלמות לאחר קדנציה אחת או שתיים. הספר מספר את סיפורן של אחת עשרה מפלגות מרכז בישראל, בין השנים 1948-2006: המפלגה הפרוגרסיבית, המפלגה הליברלית, המפלגה הליברלית העצמאית, רפ"י, ד"ש, תל"ם, יחד, אומץ, הדרך השלישית, מפלגת המרכז ומפלגת שינוי.
ספר זה מתייחס, בין השאר, לשאלות הבאות: האם ניתן לאפיין מפלגות מרכז? האם זהו מרכז אריתמטי או שהמרכז מבטא אידיאולוגיה מרכזית ביחס לנושא המרכזי העומד על סדר היום הציבורי? האם קיים קשר בין מבנה המערכת הפוליטית לבין צמיחה והיעלמות של מפלגות מרכז? מיהם המצביעים המסורתיים של מפלגות המרכז? האם המנהיגות הפוליטית מהווה גורם להיחלשות המפלגות ולהיעלמותן?
התשובות לשאלות אלה ניתנות תוך כדי תיאור האירועים הפוליטיים שהתרחשו בישראל; כל זאת לצד בדיקת התופעה במערכת פוליטית רב-מפלגתית עם מפלגה דומיננטית שבה שורדות מפלגות מרכז, כמו גם במערכת רב-מפלגתית דו-גושית ובמערכת רב-מפלגתית מבוזרת שבהן צומחות מפלגות מרכז אך אינן שורדות. במישור המפלגתי, הספר מנתח את המניעים של משה קול, דוד בן-גוריון, יגאל ידין, משה דיין , יגאל הורוביץ, אביגדור קהלני, איציק מרדכי וטומי לפיד, שהובילו להקמת מפלגות מרכז. בנוסף לכך הספר מתאר את המאבקים האישיים, הבין-דוריים והאידיאולוגיים, שגרמו להיעלמותן של מפלגות המרכז.
אל הספר