המהגרים היהודים להונגריה החל בראשית המאה ה-18 גילו תוך כדי תנועתם לעבר תעסוקות חדשות את מעלותיה של ההשכלה. הקהילות המתארגנות הקימו בתי ספר, רובם במתכונת חדשה. "חוק היהודים" משנת 1840 גרם להזדהות עם הממשל הלאומי הליברלי, ובתי הספר החדשים שיקפו את מגמות הזהות המתגבשות. "תור הזהב" של יהודי הונגריה – בין האמנציפציה (1867) לבין מלחמת העולם הראשונה – נטה לאשש את הציפיות של המעמד הבינוני היהודי שחתר להשתלבות בחברה ובתרבות ההונגרית. בתי הספר היהודיים המודרניים תרמו למהלך זה במידה רבה.
בתי הספר היהודיים המודרניים בהונגריה היו תופעה יוצאת דופן באירופה. ראשיתם ברבע האחרון של המאה ה-18, ולמלוא גיבושם הם הגיעו ברבע האחרון של המאה ה-19; הם התמידו לפעול, אומנם במספר מופחת מאוד, עד 1948. בית הספר העממי הנפוץ היה בתקופה זו שש שנתי. חינוך תיכוני הוענק באירופה, גם בין שתי מלחמות העולם, ללא יותר מ-10% עד 15% מהשנתונים המתאימים. לא כך לגבי תלמידיו של בית הספר העממי היהודי הארבע שנתי. בוגריו ייצגו שיעורי למידה גבוהים ביותר והם התמידו ללמוד במוסדות המשך בהיקף הולך וגדל החל בשנות ה-60 של המאה ה-19. בסוף המאה חלקם של התלמידים היהודים מסך הלומדים באוניברסיטאות שבממלכה הגיע ל-30% (האוכלוסייה היהודית היוותה במועד זה מעט פחות מ-5% מכלל התושבים).
ראיית המבוקש כמציאות התגלתה בבתי הספר העממיים היהודיים לאחר מלחמת העולם הראשונה. רוח הלאומיות (ההונגרית) השתמרה בהם גם כאשר היהודים, כפרטים וככלל, נהפכו במולדתם ל"אחר": תחילה הדחוי, אחר כך המנושל ובסוף ההולך ומושמד. רובם של בתי הספר העממיים היהודיים לא נפתחו מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה. בתי הספר המעטים שחזרו לפעול בערי השדה, בדומה לעיר הבירה, נסגרו או הולאמו בקיץ 1948.
אל הספר