בשנים האחרונות הפכה איראן לאחד הנושאים המדוברים ביותר בשיח הציבורי והפוליטי בישראל. ביסוס השפעתה האזורית, תמיכתה בארגוני טרור והתחמשותה הגרעינית הפכו את הרפובליקה האסלאמית לסוגיה המעסיקה לא רק את ישראל אלא גם את שכנותיה ואת הקהילה הבינלאומית החוששות בעיקר מהשילוב בין משטר רדיקלי ליכולות בלתי-קונבנציונליות מתקדמות. עם זאת, גם למעלה מארבעה עשורים לאחר המהפכה האסלאמית נחשבת הרפובליקה האסלאמית בעיני רבים לחידה. מאבקי הכוח הפנימיים, המתח בין אידאולוגיה אסלאמית מהפכנית למדיניות מעשית והפער בין שלטון חכמי הדת לציבור תוסס ודינאמי יוצרים לעתים את הרושם שאיראן היא מדינה מלאת סתירות שלא ניתן ליישב ביניהן. ספרו של רז צימט נועד לסייע בהבנה טובה יותר של איראן בת-זמננו באמצעות ניתוח המאפיינים המרכזיים של המערכת הפוליטית האיראנית, יחסי הגומלין בין מוקדי הכוח הבולטים בהנהגת איראן ותהליכי העומק המרכזיים העוברים על החברה האיראנית.
הספר בוחן את השינויים החברתיים, הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים שהרפובליקה האסלאמית עוברת בעשורים האחרונים. צימט מצביע על שני תהליכים מרכזיים המתחוללים באיראן במקביל: המערכת הפוליטית מתאפיינת במידה הולכת וגוברת של סמכותנות מצד המשטר המצמצם את גבולות הקונצנזוס הפוליטי ודוחק החוצה את יריביו הפוליטיים או כל מי שנתפס כאיום אפשרי על יציבותו. בתוך כך מתרחשות בחברה האיראנית מגמות עומק על רקע תהליכים דמוגרפיים, תמורות ביחסי הגומלין בין החברה למוסדות המדינה וחשיפה גוברת למערב ולמודרניזציה. מגמות אלה, המתקיימות על רקע מצוקות חברתיות וכלכליות, מבטאות שחיקה בתמיכה הציבורית במוסדות השלטון; הן יוצרות פער מתרחב בין המשטר לציבור, במיוחד לדור הצעיר.
אל הספר