שנים האחרונות הולכת וגוברת הנטייה לדבר על אודות "מותו של פתרון שתי המדינות” ועל החלפתו במודל של מדינה אחת בין הים לירדן כפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הטענה העיקרית היא שאין כיום אפשרות מעשית לחלוקה פיזית של הארץ, בשל הטשטוש המוחלט של הקו הירוק והחיבור המעשי של יהודה ושומרון (הגדה המערבית) למדינת ישראל, המתבטא בהיקף הנרחב של ההתיישבות היהודית ושל הפעילות הישראלית - הביטחונית והאזרחית - באזור זה.
האם פתרון של מדינה אחת לסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא פתרון ישים? במזכר זה נבחנים ארבעה מודלים: מדינה יוניטרית על כלל השטח שבין הים לירדן; מדינה על כלל השטח שבתוכה אוטונומיה פלסטינית; פדרציה שמחולקת למחוזות יהודיים ופלסטיניים; וקונפדרציה פלסטינית-יהודית. הדיון הציבורי מתמקד בשאלה אם ניתן לקיים מדינה אחת שהיא הן יהודית והן דמוקרטית. המזכר מוסיף ובוחן כיצד תתנהל מדינה כזו מבחינה מעשית ואם מדובר בפתרון מוצלח לסכסוך.
לשם כך נבחנים ביחס לכל מודל מכלול פרמטרים: החלוקה הטריטוריאלית; מעמד ההתנחלויות; מעמד ירושלים; היבטי אזרחות ותושבות; סמכויות שלטוניות; מעורבות הפלסטינים בשלטון; חופש התנועה במדינה; סוגיית הפליטים; היבטים ביטחוניים; היבטים חברתיים; היבטים כלכליים ואזרחיים; שימור האופי היהודי של המדינה; שימור האופי הדמוקרטי והליברלי של המדינה; השלכות על אזרחי ישראל הערבים; השלכות על הרשות הפלסטינית; מעמד רצועת עזה; אופן כינון המודל; ההיתכנות של הגעה למודל; וסיכויי ההצלחה של המודל כפתרון קבע לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
אל הספר