בספרו הבית והדרך – עיונים בדמיון הפסיכואנליטי מתבונן לוי בדמיון ובחשיבה החזותית בפסיכואנליזה. הוא פותח באוצר הדימויים של פרויד – ארכיון אדיר ממדים של עולמות גיאוגרפיים ואנטומיים, ארכיאולוגים וארכיטקטוניים, אופטיים והידראוליים, חשוכים ומוארים. האוצר הזה מוצג בספר כבמוזיאון אשר בו הקוראים יכולים לשוטט ולהתבונן. בין הדימויים השונים מתגלים במהלך ה"סיור" הבית והדרך כשני דימויי-על ארכיטיפיים אשר חוזרים ומופיעים בכתבי פרויד וממשיכיו ומעצבים את הדמיון הפסיכואנליטי. הסיור במוזיאון מתעכב על שני דימויים מרכזיים אלה, אך גם עוזב אותם ומסתעף לאגפי האמנות הקלאסית והמודרנית, לחקר הפרספקטיבה ונקודת המבט, הגרוטסקה והקריקטורה, המצחיק והאלביתי. החלום נדון בספר בהרחבה, כשיאה של החשיבה החזותית וכביטוי לעצמי אשר מעצב את עצמו בשפת התמונה. גם חדר הטיפול האנליטי מוצג מצידו החזותי. השכיבה על הספה כרוכה בפיצול בין ראייה ודיבור. הספה יוצרת ואקום חזותי אשר מתמלא בעבודת הדמיון.
מסיור במוזיאון הפסיכואנליטי "הציבורי" הספר עובר גם לאגפים ייחודיים יותר – לתיאורים קליניים שממחישים את עולם הדמיון הפרטי שנוצר בטיפול. ככל שהעולמות פרטיים יותר, כך גם הכתיבה בספר עוברת מהשפה האקדמית, התיאורטית, לשפה ולקול שיש בהם משהו מאופיו המסוים של המפגש בין מטפל ומטופל.
אל הספר