בספרה בשם טובת הילד מתארת מילי מאסס את השתלשלותם של דיונים משפטיים בבקשת המדינה להכריז על ילדים בני אימוץ, מאחר שלטענת מערכת האימוץ הוריהם לא מסוגלים לגדלם. במוקד תיאור ההליכים המשפטיים מוצב עימות בין שתי תפיסות מוסר: האחת רואה בקשר הטבעי שבין הילד להוריו זכות של ההורים, אולם כשבמעשיהם או במחדליהם הם מקפחים אותה עומדת לילד זכות למשפחה חלופית; התפיסה האחרת רואה בזיקתו של הילד להוריו-מולידיו קשר ייחודי שאינו ניתן להמרה, ולפיכך, נושאת היעלמות הוריו מחייו משמעות של אובדן.
במהלך הדיון המשפטי בעניינם נמצאים הילדים במקום חסוי כשחומת סודיות סוגרת עליהם והקשר שלהם עם הוריהם ממושטר על ידי פקידות האימוץ, אשר מעוניינות בניתוקו ומתכחשות לאובדן שגלום בכך. כשמונתה מילי מאסס על ידי בית המשפט לשמש עדה מומחית, כדי להעריך את יכולתם של ההורים לגדל את ילדיהם, היא נחשפה לתגובותיהם של הילדים שהעידו על הסבל שגרם להם ניתוקם מהוריהם ועל הדרכים שבהן ניסו להתמודד מול איום האובדן. בד בבד נחשפו גם מקרים של העלמת עדויות אלה והכחשתן על ידי מערכת האימוץ. וכך, עוד בטרם נעלמו ההורים מחיי הילדים, נאלמה עדותם.
העוול הגלום באי מניעת האובדן והפגיעה הקשה שבהשתקתו מוצגים בספר זה בארבעה סיפורים מרכזיים אשר בהם משולב דיון בסוגיות יסוד, כגון: הדרכים להערכת יכולתם של הורים לגדל את ילדם, שאלת ההשתייכות וההמשכיות בחייו של הילד, משמעות המונח "טובת הילד" הלכה למעשה ובחינת תפיסת התפקיד של פקידות האימוץ. סיפורים אלה הותרו לפרסום לאחר הליך משפטי ממושך, המתואר גם הוא בספר, תוך כדי דיון בהבחנה בין סודיות לבין צנעת הפרט.
אל הספר