ספר זה מציג תיאולוגיה פמיניסטית חדשה אשר מכריחה את הקוראים לקריאה חדשה של התנ"ך. ציפי יבין מעגנת את דבריה מצד אחד בדיון פילולוגי-היסטורי-פוזיטיביסטי, אשר נסמך על רזי השפה העברית ומכמניה, ומצד שני היא מחלצת מתוך הכתוב את דמותה של שׂרי כשוות מעמד לאברם, כמנהיגה לְעמה הקדום ישראל. המחברת קוראת מחדש את הטקסט המקראי ומסתמכת על נתונים מתוך הסיפור התנ"כי ומדרשי חז"ל, לצד הסתמכות על הפרשנות המקראית לדורותיה והספרות הפמיניסטית שנכתבה בשנים האחרונות, מה שמאפשר לראות את החיבור שלפנינו בממד מיתי-אידיאולוגי-לאומי, אשר יוצר הבנה חדשה ביחס לדמותם של אבות עם ישראל הקדום ואמהותיו וזהות האומה לאחר גלות בבל.
התיאורים בספר מפיחים חיים בדמותה של שׂרי; הם מעצבים אותה באופן אנושי ומעמיק, תוך כדי כך שהם משלימים את הייצוג החסר שלה בטקסט המקראי הלאקוני. דמותה של שׂרי, כמו דמותן של מרים ודבורה בשִירות העלילה בתנ"ך – לצד מנהיגות-עם קדומות ומְלכוֹת כמו חֶבָּ מלכת אוגרית ו"בעלת האריות" הכנענית – מעידים על גרעינים היסטוריים ששרדו בכתוב המקראי ומחוצה לו; הם מסייעים בידי המחברת לבנות את דמותה של שׂרי כדמות מלכּה-אֵלה קדומה ועצמאית, נערצת על ידי שבטי הצפון אשר מתייחסים אליה. אלמנטים אלה בונים את הסיפור המקראי כסיפור בעל מבנה סמיוטי ובעל השלכות פוליטיות – כאז כן עתה.
ספרה של ציפי יבין מניח נדבך חדש בהגות היהודית החדשה אשר מעיזה לערער על תפישות שהשתרשו בחשיבה המקראית של השנים האחרונות. לפנינו ניסיון מרתק לנסח מחדש את היחסים בין אברם ושׂרי, אבותינו הקדומים, ולראותם גם לאור הספרות העשירה של המזרח הקדום. אברם ושׂרי – שתי ישויות פוליטיות ושתי ביוגרפיות המקבילות זו לזו, אשר נאבקות על מקומן בהיסטוריה הלאומית ובזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל .
אל הספר