ז'אק לאקאן (1901-1981) הנו הפסיכואנליטיקאי הרדיקלי, המשמעותי והתוסס ביותר לאחר זיגמונד פרויד. הוא ברא שיח ייחודי המהווה רשת מופלאה של מושגים והגיונות. לאקאן ביקש לחדש את התיאוריה הפסיכואנליטית, להעמיד תיאוריה עצמאית, אך בה בעת גם להישאר נאמן לשיח הפרוידיאני. זהו המהלך של "החזרה לפרויד" שבו לאקאן קורא מחדש את כתבי פרויד ומציב במרכז התיאוריה הפסיכואנליטית שלו את הקשר ההדוק בין הלא-מודע הפרוידיאני לבין מבנה השפה ואת תפקיד האב בכינון הסובייקט של השפה.
בספרו היסודי והמרתק השיח של לאקאן מנתח יצחק בנימיני צעד אחר צעד את האופן שבו נבנה שיח זה, תוך כדי עיון צמוד בטקסטים ובסמינרים שהועברו בשנות ה-30 וה-40 ובעיקר בשנות ה-50, תקופה שבה לאקאן מגבש את רשת ההמשגה המרכזית שלו. מתוך כך בנימיני מציג חקירה מעמיקה של מושגי המפתח אצל לאקאן: שלב המראה, הדמיוני, הסמלי, הממשי, שם-האב, האחר הגדול, התענגות, הדבר.
צעד חשוב בחידוש התיאוריה הפרוידיאנית היה ההבחנה שערך לאקאן בין האב הסמלי ושם-האב לבין האב כדמות קונקרטית וממשית, לצד הדגשת תפקידו של האב. הייתה זו הפשטה שיצרה פער בתוך התיאוריה הלאקאניאנית בין ההתנסות הקלינית עם האב הקונקרטי לבין ההפשטה של אותו אב לעבר עיקרון תרבותי-סמלי, כך שנוצרה סכנה של גלישה לעבר דיון מופשט. לטענת בנימיני, לאקאן ביקש לווסת הפשטה זו באמצעות הצגת המושגים "האב" ו"האחר הגדול" כתמות שיש להן מן המשותף עם האתיקה היהודית-נוצרית, במיוחד עם העמדה המקראית שבה. עמדה זו התקשרה אצל לאקאן לאתיקה הטיפולית שהציע, אשר כוללת התנגדות להשקפת עולם כוללנית, הדגשת פיצוּליות הסובייקט, אי-ויתור על האיווי הלא-מודע ועוד.
אל הספר