"חינוך מבוסס מקום" הוא תפיסה חינוכית הטוענת כי הזיקה למקום פיזי מעניקה משמעות ייחודית לזהותו של הפרט. מתפיסה זו נגזרת פדגוגיה ייחודית המכונה "למידה מבוססת מקום"; פדגוגיה זו כוללת הנחלת ידע, מיומנויות והרגלים השואבים מהמקום הספציפי את הרצון והמוטיבציה להשפיע עליו ולהוביל לעשייה פעילה למענו. בהקשר הזה המונח "מקום" מבטא לא רק תחום מוגדר בזמן ובמרחב, אלא הזדמנות ללמידה המתבססת על חיבור בין ההיבט הפיזי להיבט הרגשי, בין המידע הנתפס בחושים לידע שנוצר בנפשו של הפרט לאחר המפגש עם השטח.
הספר דן בשלוש שאלות בהקשר לחינוך מבוסס מקום: מדוע צריך וכדאי ללמוד על פדגוגיה של מקום? מה מאפיין את הפדגוגיה של חינוך מבוסס מקום? ואיך מלמדים בפדגוגיה הזאת? בהקשר הזה מוצגים בספר סיפורי מקרה מהתוכנית "שבילים", תוכנית אקדמית לתואר ראשון ולתעודת הוראה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי באר שבע, בשיתוף המכון לחינוך דמוקרטי.
אל הספר