הספר קרובים-רחוקים עוסק ביישוב היהודי כנושא ראשי וביישוב הערבי כנושא משני מבחינת מערכת היחסים ביניהם. במרכזו של הספר סוגיות שלא נחקרו עד כה והוא נועד להאיר פרקים בקורות היהודים והערבים ביפו ובתל אביב, פרקים אשר נעלמו מאתנו או שידיעותינו לגביהם מקוטעות ומעורפלות. הספר מנתח את המרכיבים השונים של הדואליות ביחסים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים בין שתי הקהילות, יחסי תלות הדדיים מצד אחד והתבדלות והתארגנות קהילתית מצד שני. מניתוח זה עולה הבעייתיות של יחסי שכנות בתוך עיר אחת (יפו) ובין שתי ערים (תל אביב ויפו) במסגרת מכלול היחסים בין שני עמים השרויים במצב של תחרות אשר מתגבשת עם הזמן לעימות לאומי כולל.
מעקב אחר ההתפתחות והדינמיקה של מערכות היחסים בין יהודים וערבים ביפו, ולאחר מכן בתל אביב ויפו, מאפשרת להבין את מערכת היחסים הסבוכה בין שתי הקהילות ושני העמים. הספר בוחן את הדו-קיום היהודי-ערבי ביפו; בהקשר הזה נידונה השאלה עד כמה הצליחו המהגרים היהודים להשתלב בחייהם של התושבים הערבים בעיר, ואם בכלל שאפו להשתלב באוכלוסייה זו או שמא כל מבוקשם היה להתבדל משכניהם הערבים, בין בשל המחויבות האידיאולוגית שהביאו עמם לארץ ובין בשל המציאות התחרותית, תנאי החיים והעוינות שהתפתחו ביפו ובארץ-ישראל כולה.
ההיסטוריה והגיאוגרפיה של יפו ושל תל אביב הן ללא ספק פריזמה אשר מבעדה אפשר לבחון את היחסים בין הפרויקט הציוני לבין האוכלוסייה הערבית והיהודית הילידית של ארץ-ישראל. הן יוצרות מיקרו-קוסמוס של הנושאים והתהליכים הגדולים יותר שהגדירו את היחסים התוך-קהילתיים והבין-קהילתיים בארץ-ישראל במאות ה- 19 וה- 20.
אל הספר