פירושו של שד״ל לתורה נדפס בפאדובה בשנת תרל״א עם המקרא ותרגומו לאיטלקית. פירושו של שד״ל לתורה לא יצא מתחת ידי מחברו כשהוא ערוך לדפוס. הוא בעצם מעשה מרכבה מרשימותיו על שעוריו בתנ״ך בבית המדרש לרבנים בפאדובה, בו הרביץ שד״ל תורה במשך ל״ו שנים. מכאן אופיו של הספר העושה לפרקים רושם של רשימות חפוזות. המהדורה החדשה כוללת שינויים קלים אחדים כדי להתאימו לצרכי הקוראים והלומדים העבריים בני דורנו.
דרך מיוחדת סלל שד"ל בנתיבי הפרשנות המסורתית ונחשב, בצדק, לגדול הפרשנים בדורות האחרונים. שני יסודות מתלכדים בו להוויה אחת - הדת והלאומיות. אף פרשנותו של שד"ל מודרכת ע"י שני האספקטים הללו. שד"ל שילב בפרשנותו דברי מחקר בשטח הלשוני כשהוא נשען על המסורת. שד"ל חדור הכרת שלימות התורה; הוא לוחם בחריפות נגד המאחרים את יצירתה והמתכוונים לערער את שלמותה; מתנגד לשינויי נוסחאות או הבאת מקורות שונים לתורה הכתובה והמסורה. ועם שהוא שלם בהשקפתו על שלימות התורה - הוא בן חורין בחקירותיו, המשלימות את הכרתו הנאמנה. בנ"ך מרשה לעצמו שד"ל, חסיד השלמות של התורה, תיקוני לשון ע"ד ההשוואה עם הלשון הכנענית והכתב העברי הקדום.
עצמיותו של שד"ל בפרשנותו באה לידי ביטוי ב 3 דברים:
א. ביאורי מלים עפ"י הפשט, הדקדוק העברי, וההשוואה ללשון המשנה וללשונות הארמית והסורית.
ב. חדירה לרקע סדרי החיים בימי קדם.
ג. השקפה ייחודית כי התורה היא "מוסרית ולא חכמתית".
אל הספר