עניינו של ספר זה הוא יחסי הגומלין בין הנשיא לקונגרס, בממשל ארה"ב, בסוגיית סמכויות המלחמה בתקופת ממשל קלינטון. מאז תום מלחמת וייטנאם וקבלת חוק סמכויות המלחמה, היה קלינטון הנשיא הדמוקרטי הראשון שכיהן במשך שתי תקופות כהונה. בשנות נשיאותו הופעלו כוחות צבא מחוץ לגבולות ארה"ב במקרים רבים יותר מאשר בכל תקופת ממשל אחרת.
הספר בוחן את העמדות שהוצגו על ידי חברים מהאגפים השונים של שתי המפלגות, כמו גם את הוויכוח שהתקיים בהן לפני תחילת המעורבות, במהלכה ולאחריה. כמו כן נבחנה מידת ההשפעה שהייתה לסוגיות פנימיות (כמו ניסיון ההדחה) או חיצוניות (תום המלחמה הקרה) על אופני המעורבות השונים. לאור הממצאים ניתן להיווכח שחברי הקונגרס בחרו להתנער ממחויבותם החוקתית, כלומר להיות חלק ממערכת של איזונים ובלמים בתחום סמכויות המלחמה, בניגוד לדרך פעולתם בתחומי סמכות אחרים הקשורים למדיניות חוץ. דפוסי פעולתם הוכתבו, בראש וראשונה, על ידי שיקולים פוליטיים.
גם כאשר היו לקונגרס אפשרויות חוקיות וחוקתיות לאכוף את עמדתו על הנשיא, העדיפו רוב החברים שלא לפעול. הם העדיפו להביט מן הצד ולראות כיצד תתפתח הפעולה הצבאית. רבים מהם העריכו שבמקרה של הצלחה תהיה להם אפשרות להתחלק עם הנשיא בהערכה ציבורית, ובמקרה של כישלון תהיה להם אפשרות להטיל את כל האחריות על הנשיא. מכיוון שלשיקולים הפוליטיים משקל מכריע, אזי ניסיונות עתידיים לקודד את סמכויות המלחמה של הנשיא ולהציב להן גבולות ברורים צפויים להיכשל, כשם שנכשלו ניסיונות לעשות זאת בעבר.
אל הספר