שני סיפורי הנספח לספר שופטים, פסל מיכה ופילגש בגבעה, נתונים במסגרת רעיונית אחת, שסיכומה הוא: “בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה“ (שופטים י“ז 6; כ“א 25 ). מסתבר שהישר בעיני אנשי הדור בו אין מלך ואף לא שופט, הוא קלקלה מוסרית במישור הפרטי והלאומי גם יחד. הסיפור המזעזע של בגידה, התנהגות “סדומית“, אונס קבוצתי, ביתור גופת האישה הנאנסת ושליחת בתריה לכל שבטי ישראל על ידי אדוניה של האישה כדי להצית מלחמת אחים אכזרית – מסופר על ידי מספר מפוקח ואירוני בטכניקה מיוחדת במינה. המלחמה מסתיימת בחרטה ובניסיון ל“תיקון“ שיש בו אבסורד בדומה לכל מה שהצית אותה.
הניתוח הספרותי של מעשה “פילגש בגבעה“ מזמין את הקורא לחשוף את הכתיבה החתרנית של המספר, ולהגיע לתובנות רלוונטיות לכל הזמנים.
אל הספר