ספר זה מציע התבוננות ביקורתית על החינוך ההישגי. טענתו העיקרית היא כי הדרישה להישגים לימודיים ולמדידת ביצועים יחסיים של תלמידים עומדת בניגוד גמור לקומנסנס החינוכי, והיא איננה אלא ביטוי לאידאולוגיה החברתית של התחרותיות, המאפיינת את הנאו-קפיטליזם. יישומה של דרישה זו במערכות החינוך עומד בסתירה לאתיקה החינוכית, המעניקה חשיבות להישגים כבסיס ליצירתה של תחושת ערך חיובית בקרב כל המתחנכים. הניתוח מלמד שאידאולוגיה הישגית זו איננה אלא ניסיון שיטתי ליישם דרוויניזם חברתי במסווה של מריטוקרטיה - להפוך את החינוך הבית ספרי לתחרות אגרסיבית המכתיבה שעתוק מעמדי שיטתי וחוסר ערך חברתי לרוב הילדים.
אל הספר