מינהל התביעות במשטרה ("התביעה המשטרתית") מנהל כ־ 90% מההליכים הפליליים בישראל. שיוכה המוסדי של התביעה המשטרתית למשטרה מקשה על תובעיה למלא את תפקידם במקצועיות הנדרשת על רקע לחצים משטרתיים מבניים הפוגעים באי־תלותם ומשפיעים על שיקול דעתם המקצועי. לנוכח קושי זה, כבר כשני עשורים עומדת בלתי ממומשת החלטת ממשלה שקבעה בשנת 2001 כי יש להעביר את התביעה המשטרתית למשרד המשפטים ולאחד אותה עם הפרקליטות. בשנים האחרונות מתברר שהמדינה אינה פועלת כדי ליישם את החלטת הממשלה הזאת. להפך. מערכת אכיפת החוק ערכה רפורמות ארגוניות בתביעה המשטרתית וביחסיה עם היועץ המשפטי לממשלה שתכליתן לקבע את המצב הקיים, מתוך תפיסה שחיזוק עצמאותה הארגונית של התביעה המשטרתית במסגרת המשטרה, בצד הידוק הכפיפות המקצועית שלה ליועץ המשפטי לממשלה — לרבות באמצעות מנגנוני הנחיה, פיקוח ובקרה — הם פתרון טוב יותר. ואולם דוח של מבקר המדינה משנת 2019 הצביע על כך שתובעי התביעה המשטרתית עדיין אינם עצמאיים דיים מגורמי החקירה במשטרה, וכי מנגנוני ההנחיה והבקרה מצד היועץ המשפטי לממשלה אינם פועלים הלכה למעשה. על רקע זה, המחקר המובא כאן מביא המלצות לתיקונים במנגנוני הפיקוח והבקרה על התביעה המשטרתית.
אל הספר