“מרכז למוסיקה וספריה ע“ש פליציה בלומנטל“, בניין מרהיב שתוכנן על יד האדריכלית נילי פורטוגלי ונבנה בשנת 1996 בכיכר ביאליק, הוא הבניין העכשווי היחיד שהתוסף לאזור ייחודי זה בלב לבה ההיסטורי של העיר תל אביב “עצמת נוכחותו של הבניין בסביבה טמונה דווקא במידה שהוא משתלב בה ולא במאמצים להיות נבדל ממנה, על ידי יצירת אייקון אדריכלי. יחד עם זה שמירה על רוח סביבה קיימת אינה בהכרח חזרה פנטית על שפתה האדריכלית של אותה סביבה“. כיכר ביאליק היא עולם בזעיר אנפין של תולדות האדריכלות של העיר תל אביב. כאן אפשר למצוא סגנונות אדריכלות משנות העשרים של המאה העשרים - תקופת האדריכלות האקלקטית - דוגמת הבניין הראשון של עיריית תל אביב ובניינים משנות השלושים, אז היה הסגנון הבין־לאומי “הצעקה האחרונה“. הספר נועד לעורר דיון ציבורי בשאלות המאתגרות את הקהל הרחב ואדריכלי המאה ה־ 21 בנוגע לדרך ההתערבות של אדריכלות עכשווית בסביבה קיימת בכלל ובסביבה בעלת ערך היסטורי בפרט, באופן שיכבד וישמר את הקיים. מה שמייחד את עבודותיה של פורטוגלי, ובכלל זה בניין "מרכז למוסיקה וספריה ע"ש פליציה בלומנטל" הוא שגם החדש והמודרני ביותר נראה כאילו היה קיים כאן מאז ומעולם. טענתה של פורטוגלי היא כי כדי לשנות את פני הסביבה וליצור בניינים שנרגיש בהם ואִתם “כבתוך ביתנו“ אין מדובר בשינוי של אופנה או סגנון אלא בצורך באימוץ תפיסת עולם הוליסטית חוצה תרבויות אשר תחליף את תפיסת העולם הפרגמנטרית הנמצאת בתשתית דרכי החשיבה הקיימות. “מרכז למוסיקה וספריה ע“ש פליציה בלומנטל“ מייצג יותר מכל בניין אחר שתכננה פורטוגלי את תהליך התכנון הייחודי שלה ואת הפרשנות שלה לתפיסת העולם ההוליסטית ופנומנולוגיה באדריכלות. תפיסת עולם הנמצאת בשנים האחרונות בחזית השיח המדעי והקשורה בקשר הדוק לפילוסופיה הבודהיסטית.
אל הספר