הספר "המוסיקה של המהפכה" הוא ניסיון ראשון לבחון יסוד מהותי, שלא הוברר עד כה, ביצירתו של נתן זך – מקום המוסיקה בעולמו. בשני מובנים תסייע בחינה זו להבין את מניעיה של המהפכה השירית שחולל זך ואת תהליך השתלטותו על קנון השירה העברית: מצד התהליך הפנים-יצירתי של יצירתו, ובמובן החברתי-פוליטי המשתמע מקריאת שיריו ומאמריו כטקסטים שנכתבים במרחב תרבותי מוגדר – החברה הישראלית של שנות החמישים והשישים.
מתוך התבססות על ניתוח מפורט של שירים רבים משל זך ועל בדיקת כתביו העיוניים, מבקש ספר זה לתאר את מערכת היחסים הדיאלקטית עם "הניגון" האלתרמני ככוח מניע, שהעימות הנמשך עמו הִפְרָה את שירתו של זך בשלב הראשון והמכונן של יצירתו (1955–1966).
אל הספר