התשוקה לייצוג המציאות היא דחף טבעי באדם עוד משחר האנושות. האדם – בהיותו “הומו סימבוליקוס” (Homo Symbolicus) או “יצור מסמל” – מפיק סימנים ושואף כל העת לייצג באמצעות השפה את העולם שבו הוא חי. ייצוגים לעולם אינם המציאות עצמה – חיצונית או פנימית, חומרית או נפשית – אלא דימויים מוטים שלה. פשר הייצוג נקשר למשחק תעתועי המשמעויות והיעדרן המתקיים בו – משחק בין פנים ובין חוץ, בין ישן ובין חדש, בין מה שיש בו או מיוחס לו ובין מה שהוא יוצר, בין מה שנקשר להיסטוריה של עמו ותרבותו ובין מה ששייך רק למי שיצר אותו.
הייצוג לעולם אינו תמים, וכל ייצוג הוא פעולה יצירתית ואידאולוגית של ביטוי באמצעות בנייה, תיאור, עיבוד או סימול של היבטים במציאות או של רעיונות פנטסטיים ומופשטים. ייצוגים משפיעים רבות על המראה הכללי ועל ההתנהגות, על ההבניה של מיתוסים ושל זיכרון קולקטיבי, של איקונוגרפיות הגמוניות ואלטרנטיביות, וכן על חברות אנושיות ועל הכלכלות הפוליטיות שלהן. בשל מורכבות זו, ומכיוון שהייצוג הוא אמצעי ליצירת זיקה בין הדבר הנעדר שמבקשים לייצג לבין הדבר הנוכח, שאלת הייצוג הופכת לסוגיה מהותית מאתגרת בכל דיון בגבולות השפה בכל דיסציפלינה.
אסופת מאמרים זו מציעה מבט רחב על ייצוגים אסתטיים במגוון פלטפורמות אומנותיות, תרבותיות וטקסטואליות: תקשורת, סיפורת, שירה, מקרא ותלמוד.
אל הספר