המאבק הממושך של ישראל בארגוני טרור תת-מדינתיים דוגמת החמאס והחיזבאללה הוליד לאחר מלחמת לבנון השנייה צורך ממשי ביצירת דוקטרינת לחימה חדשה עבור שדה הקרב הא-סימטרי. בשדה הקרב הזה נלחם צד חזק אך פגיע – המדינה – בצד חלש אך עמיד – ארגון טרור תאי, אמורפי, הפזור עמוק ברבדיה של אוכלוסיה אוהדת. יחד עם המערב כולו מצויה ישראל במערכה שיצרה סדרה של אילוצים מסוג חדש, כגון סף הלגיטימיות, היעלמות המטרות, לחימה בעורף ותהליך שחיקה מתמשך. במערכה זו נדרשת לחימה מסוג אחר, ולהכרעה הצבאית בה משמעות שונה מזו המקובלת. על רקע זה נדרשו ראשי מערכת הביטחון לפתח קונספציה חדשה שתתאים לשדות הקרב העכשוויים והעתידיים והסביבה הפוליטית-חברתית שבה הם אמורים לשחק תפקיד.
שדה הקרב הא-סימטרי, שמחבריו נמנים על הצוות שהוקם לגבש קונספציה זו, פורש את עיקרי התפיסה החדשה: לוחמה מבוזרת באמצעות מבני כוח גרעיניים דינמיים. הלוחמה המבוזרת, והרשת המאפשרת אותה, יוצרות לראשונה אופציה ממשית לפתח סוג חדש של עימות מזוין שיהיה לא רק יעיל ואפקטיבי בהרבה בדרך הוצאתו לפועל, אלא גם, ובעיקר, סלקטיבי, מדויק ומידתי, באופן שיאפשר לצמצם למינימום הרג והרס חסרי אבחנה. בהתבסס על מסקנות מלחמת לבנון השנייה, "עפרת יצוקה", "עמוד ענן" ו"צוק איתן", ולא פחות מכך על פעילות כוחות הקואליציה בעיראק ובאפגניסטן, משרטטים אסא ויערי את שדה הקרב של ראשית המאה ה-21 ואת הצעדים שעל צה"ל לעשות כדי לנצח בו.
אל הספר