פר זה מתבסס על עבודת שדה אינטנסיבית שנמשכה שלוש שנים – תופעה חריגה, אם לא ייחודית, בנוף של מחקרי בית הספר. למרות אופיו המחקרי הספר מתייחד בעובדה שאינו פרסום אקדמי שגרתי ואף אינו מתיימר להיות כזה. אני רואה בכך מעלה ראויה לציון. הספר מציג בצורה שובת לב סוגה חדשנית לדיון בסוגיות של חינוך בכלל ושל בית ספר בפרט. כותבי הספר הם מדען חברה ותאורטיקן של החינוך, הנוטלים לעצמם רשות להיות מספרי סיפורים ולתאר את בית הספר מתוך התרשמות אישית ישירה ומידית. גישתם של המחברים מאתגרת את המסורת של מחקרי השדה האנתרופולוגיים בכלל ושל המחקרים האתנוגרפיים בפרט. במסגרת מהלכם הנועז, המחברים מציגים מגוון עשיר של "תמונות" מחיי בית הספר, המייצגות את שותפיו השונים ומשקפות את חוויית בית הספר. הספר מזמין אותנו לשיח פעיל על מהותם של חיי בית הספר ומציע מרקם חיים עשיר ומסובך שאנו עצמנו נקראים להשתתף בהתרתו. מבחינה זו הספר מוסיף נדבך חשוב לדיון בתרבות בית הספר ובאורחות חייו, ואף משמש מצע פורה להעמקת הבנתנו את תרבות הנוער ואת נפתוליה של החברה שבה אנו חיים.
אל הספר