הזמן הפנוי הולך וגדל ואיתו האתגר כיצד לנצל אותו. המסורת היהודית המעלה על נס חשיבה ערכית ותכליתית מעצימה את האתגר הזה ומציבה דילמה: האם לנצל כל רגע פנוי ללימוד תורה, או לטעום מהנאות העולם המותרות? בפועל, מרבית האנשים בדורנו המחויבים לעולם התורה וההלכה רואים את עצמם כקשורים גם לעולם התרבות וההנאה. אנשים רבים פותחים את יומם בתפילה ומסיימים אותו בלימוד תורה, ובה בעת מוצאים זמן גם למשחק כדורסל, ביקור במוזיאון או האזנה לקונצרט. האם חיי פשרה יש כאן, או שמא נוצר מודל חדש של חיים יהודיים מורכבים יותר? האם מודל כזה אכן לגיטימי מזווית יהודית? תשובה לכך ניתנת בספר בין הזמנים, המציע משנה סדורה לאלה המהלכים בין התורה לבין החיים, לאלה שלא מתעלמים מקיומו של זמן פנוי אך מבקשים למלא אותו באופן בריא ומהנה. זהו ספר הגותי והלכתי כאחד, המשלב עולם רעיוני ועולם מעשי, מנסח עקרונותֿֿ־על ועובר לדיונים מעשיים. זהו ספר חובה ליהודי המודרני המבקש לקנות דעת ולמלא את מצברי הנשמה, אך גם לאגור כוחות נפש בשעות הפנאי.
אל הספר