ספר מחקר זה מוקדש ללימוד שיטות הקראים בתקופת הגאונים בפרשנות המצוות שבתורה.
הקראים כפרו בהיות התורה שבעל-פה מתת שמים, ודחו על כן את מדרש ההלכה של חז"ל בפירוש המצוות. כחלופה הציעו הקראים קריאת הכתוב במצוות כפשוטן.
בחתירתם לפשט הכתוב במצוות, הקדימו הקראים את הפרשנות הפשטית למקרא שהתפתחה בקרב היהדות הרבנית באירופה במאה הי"ב. אין להוציא מכלל אפשרות השפעת הפרשנות הקראית על פרשני הפשט הרבניים. אשר לר' אברהם אבן עזרא, אין ספק שהיה בקיא בספרות הפרשנית הקראית.
החותר לפשט הכתוב, לומד את הכתוב באמצעות התבונה, ומדעי הלשון.
הקראים שכתבו את רוב פירושיהם למקרא בערבית-יהודית, אימצו רבים מהכלים התבוניים שמצאו בכתבי חוג
המעתזלה באסלאם, שלמד את הקוראן באמצעות התבונה.
הישגי מדעי הלשון בערבית פתחו בפני הקראים פתח לפיתוח מדעי הלשון העברי והמילונאות, כלים שעשו בהם שימוש רב בעת שפירשו את המקרא. התפתחות מדעי הלשון היא אחת הגורמים שהביאו קראים לדחות פירושי חז"ל רבים למקרא, ואף פירושים של חכמים קראים שקדמו להם.
אל הספר