נמצאו 378 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: אוהד לנדסמן, לליב מלמד
תיאור: האסופה אמת או חובה: מבחר מאמרים על קולנוע תיעודי מזמנת לקורא את מיטב הכתיבה בת ימינו על הקולנוע התיעודי מראשיתו עד היום. היא פותחת לצופים, ליוצרים, לתלמידים ולחוקרים צוהר להבנת המחלוקות והדיונים בחזית המחקר כמו: מהו סרט תיעודי וכיצד נאפיין את הגבול בינו לקולנוע בדיוני? האם קולנוע זה יכול לעמוד בהבטחותיו ללכוד אמת ולספק לנו אותנטיות או אובייקטיביות? מה טיב היחסים בין הקולנוע התיעודי לפוליטיקה, למדע ולתנועות אמנותיות? מה מניע את הדחף ליצור יומנים קולנועיים וסרטים תיעודיים בהנפשה? באילו אסטרטגיות הקולנוע התיעודי משתמש להתמודד עם עדויות ועם ארכיונים חלקיים? לאיזו אתיקה יוצרי הקולנוע התיעודי מחויבים?
הקולנוע התיעודי זוכה בעשורים האחרונים להצלחה רבה בקרב קהלים נרחבים; הוא כר פורה לחשיבה מחודשת על גבולותיו הרעיוניים, הממסדיים, הטכנולוגיים והאידאולוגיים של המדיום הקולנועי. האסופה בוחנת את זיקת הקולנוע התיעודי לסוגיות בפילוסופיה, באתיקה ובאסתטיקה ולתהליכים חברתיים, פוליטיים והיסטוריים העומדים בלב סדר היום הציבורי.
ד"ר אוהד לנדסמן הוא מרצה בסגל הבכיר של בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב. מחקריו מתמקדים בקולנוע תיעודי, קולנוע בעידן הדיגיטלי ואנימציה.
ד"ר לליב מלמד היא עמיתת מחקר באוניברסיטת גתה בפרנקפורט וחברה בצוות האוצרות הבין־לאומית של פסטיבל דוקאביב. מחקריה מתמקדים בסוגיות תרבות, מדיה וביקורת חברתית.
עם עובד
מאת: דנה קסלר
תיאור: זוכרים את פסקול הנעורים שלכם? יש אנשים שלעולם לא ישכחו, כי כשהם היו צעירים המוזיקה מילאה כל שנייה של החיים שלהם, כל תא בגופם, כל חלום או פנטזיה. הלהקה שהם העריצו נתנה להם סיבה לקום בבוקר, שרטטה להם את המסלול להמשך היום, מילאה את הלו”ז ואת הראש ואת הלב. מושא ההערצה הנבחר עזר להם להבין מי הם, ובלעדיו הם כנראה לא היו הופכים למי שהם היום.
הלהקה היחידה שחשובה היא אסופה של סיפורי אהבה למוזיקה, המאגדת את זיכרונותיהם של שישה עשר כותבים ישראלים – סופרים, עיתונאי רוק, מוזיקאים, אמנים ואנשי תרבות – שהקדישו את השנים המעצבות שלהם להקלטת שירים מהרדיו, לתליית פוסטרים בחדר, לביקור בחנויות תקליטים או לריקודים, ושרדו לספר על זה. כך זה היה להיות מעריץ פופ בישראל.
בספר:
אריק שגב על הקלאש * יובל לוי על קית’ מון * אסף גברון על סיימון לה בון * ישי אדר על הרזידנטס * איל שגיא ביזאוי על לילא מוראד * שרון קנטור על בוי ג’ורג’ * ניסן שור על תיאו פאריש * אליס ביאלסקי על הרולינג סטונס * דנה קסלר על הקיור * רועי חסן על עופר לוי * פיל וגליה קולקטיב על המאניק סטריט פריצ’רז * יפתח אלוני על הצ’רצ’ילים * עמיחי שלו על סיד בארט * ניב הדס על הביסטי בויז * משה קוטנר על קראס * איתמר הנדלמן סמית על אריק איינשטיין
מאת: תדהר ניר
תיאור: הפילוסוף היהודי גרמני, תיאודור ו' אדורנו (1969-1903), מההוגים המובילים והמשפיעים באסכולת פרנקפורט, כמעט לא זכה להכרה בישראל. לכך ודאי לא תרמה כתיבתו המורכבת והעמוסה או דימויו כאליטיסט חמור סבר המעלה על נס את ה"אמנות הגבוהה" ותוקף בלי הרף את התרבות הפופולרית. עם זאת, אדורנו זכה במקומות רבים בימינו להכרה מחודשת ולדיון ערני. הוא נחשב פורץ דרך בתאוריה של התרבות ומעבר לה. בעיני פרשנים רבים אדורנו נתפס כמבשר של המחשבה הפוסט־מודרנית ואילו בעיני אחרים נחשב דווקא כמי שמציב אלטרנטיבה רדיקלית למחשבה זו. מחשבת אדורנו היא סלע מחלוקת שאין רלוונטי ממנו לפילוסופיה ולביקורת התרבות הנוכחית. חיבור זה מתמקד בחיבורו האחרון, התאוריה האסתטית, ועוסק בשני תחומים מצטלבים: המחשבה הפסיכואנליטית והפילוסופיה של האמנות. גישת הספר היא דיאלקטית ביסודה; אין היא מבקשת אך ורק "למסור" לקורא את עיקר רעיונותיו של אדורנו אלא לעמת אותם זה עם זה, מתוך הבנה שהעימות המושגי איננו פנימי לתאוריה אלא משקף פערי יסוד בחברה בת זמננו. "מושא דיונו של תדהר ניר בספר זה הוא הלא­־מודע החברתי כפי שהוא מתגלם ברבדיה החמקניים של החוויה האסתטית־אמנותית, כלומר האמנות כניגודו הלא־מודע של עולם התכליות החברתי והסטרוקטורות הדכאניות של התבונה האינסטרומנטלית. תדהר ניר עורך רקונסטרוקציה פילוסופית של עניין סבוך זה, ועושה זאת ברמה שאיני מהסס לדבר עליה כמצוינת שקראתי בתחום מזה שנים רבות. מדובר בספר מרשים, מקורי בהתכוונותו. אימוצם המיומן של הכלים התאורטיים מתחום התאוריה הביקורתית (הקלסית) מאפשר לכותב לנתח את החומרים שבהם הוא עוסק בצורה מעמיקה ולהאירם באור חדשני, מעורר מחשבה ועניין." פרופ' משה צוקרמן.
כרמל
מאת: אילנה שילה
תיאור: אנו נוטים לחשוב שהספרות הבלשית חוגגת את נצחון ההיגיון; שרלוק הולמס של ארתור קונאן דויל, הרקול פוארו של אגתה כריסטי ואף פקד אברהם אברהם של דרור משעני פותרים את מסתורי הפשע בעזרת חשיבה דדוקטיבית ורציונלית. על פניו נראה שסוגת הבלש מעלה על נס את כישורי החשיבה הרציונלית. אולם משחר היווצרה, עם סיפורי אוגוסט דופאן של אדגר אלן פו, ניתן למצוא בסוגה זו שלושה מוטיבים המגלמים פרדוקס וסתירה פנימית: הכפיל, המבוך והחדר הנעול. המסורת האינטלקטואלית המערבית מלמדת אותנו להימנע מסתירות. זו מסורת לוגוצנטרית המעוגנת בצמדים בינארים של ניגודים כגון אמת/שקר, טוב/רע, נכון/לא נכון. אולם פרדוקסים חותרים תחת צמד הניגודים האחרון, מכיוון שבאמצעות טיעון לוגי הם מוכיחים כנכון דבר אשר ניסיון החיים שלנו מורה שאינו נכון.
ספרה של אילנה שילה דן בסוגה הבלשית בספרות ובקולנוע מתוך פרספקטיבה של דימויים פרדוקסליים. הוא מציע קריאה חדשה ביצירות איקוניות בספרות ובקולנוע, כמו למשל "הנץ ממלטה" של דשיל האמט, "הטרילוגיה הניו-יורקית" של פול אוסטר, "ממנטו" בבימויו של כריסטופר נולאן או הסדרה הטלוויזיונית "ריפלי" המבוססת על ספרה של פטרישיה הייסמית. כמו כן, הספר דן ביצירותייהם של סופרים ישראלים עכשוויים; הוא בוחן תופעה של "כפילים טקסטואלים", כמו ספרו של דן זמל "מורה מן החוץ", אשר מהדהד את "הזר" של אלבר קאמי. קריאה של הספרות הבלשית מתוך הפרספקטיבה של הדימויים הפרדוקסליים זורה אור חדש על סוגה מרתקת אשר הפכה לאחד מסימני ההיכר של התרבות בת-זמננו.
רסלינג
מאת: דליה כהן-קנוהל
תיאור: כיצד מתמודד התיאטרון הישראלי עם הדתיות והחילוניות – שתי קטגוריות הנתפסות בשיח הציבורי כשוללות זו את זו. האם הוא מאמץ אל לבו את החילוניות ודוחה מכול וכול את הדתיות, או שמא מנהל אתה יחסי גומלין מורכבים וטעונים שאינם מאפשרים ניתוק מוחלט? כיצד מתמודדים החילונים עם שאלות תיאולוגיות עקרוניות, כגון תופעת הרוע בעולם ובצידוק האל? כיצד רואים החילוניים בישראל את הדתיים? כיצד נתפסת האישה החרדית בעיני החילוניים?
בספר זה ימצא הקורא ניתוחים ופירושים ליחסי הגומלין המתקיימים בין מסלולי הייצוג וההתייחסות אל הדתיות והחילוניות בתיאטרון הישראלי, לבין גישות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות בחברה הישראלית: בין ממלכתיות, ליברליזם ואינדיבידואליזם למשיחיות ומקרא. טיעוני המחברת מומחשים ומאוירים בשפע דוגמאות מתוך המחזות הרפרטואריים הבולטים שהועלו על בימות הארץ ביובל השנים 1948-1998, ביניהם: הוא הלך בשדות, בקץ הימים, אכזר מכל המלך, מורד ומלך, פליישר, בטולות שידוך, חפץ, ייסורי איוב, ויאמר וילך, סינדרום ירושלים, הילד חולם ועוד רבים אחרים.
ההתייחסות לדתיות ולחילוניות נבחנת דרך שתי עמדות מרכזיות: עד שנות השבעים דרך העמדה ה"חלומית" שאותה ראו בחזונם הוגי הציונות ומייסדי הארץ ובוניה, ודרך העמדה "הפרוזאית" שבאה לידי ביטוי במעשה היום יומי; ומשנות השבעים ואילך דרך שלילת הדת והדתיים והפולמוסים התיאולוגיים.
מאת: ישראל המאירי
תיאור: ספרו החדש של ישראל המאירי, להפנות את הראש ולראות, עוסק בנושא שרק מעטים נוגעים בו: העיבוד הדרמתי. חלקו הראשון של הספר עוסק ביחסי מקור ועיבוד בדרמה הקלאסית והישראלית; תחילה, מבט על מעבדת העיבוד הדרמתי בטרגדיה היוונית ובזו של שייקספיר, ובהמשך הספר המאירי מקיים דיון ביחס לעיבוד הדרמתי בתיאטרון הישראלי: ממשה שמיר, נתן שחם, ויהושע סובול, ועד לחנוך לוין. עיון מיוחד מוקדש לעיבודיהם הדרמתיים של ניסים אלוני ויעקב שבתאי, ולנתן אלתרמן.
"בשפה חיה ובהירה ישראל המאירי מביא ראייה מחודשת ביחס למיתוסים המכוננים של התיאטרון, במיוחד התיאטרון הישראלי: המיקוד האובססיבי הוא בנושא העקדה, הקורבן וההקרבה, וכן, באופן רחב יותר, המשיכה אל המוות כמניע פסיכולוגי-רומנטי בתרבות ובאתוס הישראליים. הספר עוסק בעיבוד של ארבעה מיתוסים יסודיים: אדיפוס, אורפיאוס, דון ז'ואן, והעקידה/צליבה; בעקבות העיבודים המכוננים הללו עולות שאלות על מאבקו של האדם מול נשותיו, מול זכרו, מול תשוקת הכיבוש שלו, מול ייסורי מצפונו, מול האל, הבשורה והברית, המשכיות הדורות, הישארות הבן החי או קידוש נפילתו ומותו. בדרכו הייחודית ספר זה מאפשר לימוד והיכרות עם יצירות רבות, תוך שהוא מוקיר את היוצרים הגדולים ואת המתרגמים החשובים של התיאטרון הישראלי".
רסלינג
מאת: תום לוי
תיאור: כתוצאה מעליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה בינואר 1933 , הותנעו מהלכים ייחודיים במפת התיאטרון העולמית בכלל, ובגרמניה ובארץ ישראל בפרט. מהלכים אלה התרחשו בעקבות הגירתם של אנשי תיאטרון רבים, בעיקר יהודים, מגרמניה, אוסטרייה ובוהמיה )ארצות חוג התרבות הגרמנית(לכל מקום שייאות לקלוט אותם. הם הביאו לגלויות השונות את מסורת תיאטרון רפובליקת ויימר, שהייתה זרה עד מנוגדת למסורות המקומיות.
בספר זה נבדק ההבדל בין אנשי תיאטרון אשר הכירו בצורך לשנות ולעבד מחזות, ודרך ביצועם, כאשר הם מועלים בחברה בעלת מסורת תיאטרון שונה ולעיתים מנוגדת, לעומת אלה שבחרו לשמר את המהות והרכיבים המקוריים, וכך ליצור "תיאטרון בגלות." לכך סייעה העובדה כי לתיאטרון בגלות היה קהל זמין של יוצאי חוג התרבות הגרמנית שהיגרו אף הם. בספר מוצגים גלגוליהם של עשרות מחזות, הפקותיהם ודרכי התקבלותם או דחייתם בארצות ובתרבויות השונות.
מושם דגש על מקומם המרכזי של מפיקים, במאים ושחקנים יהודים בתיאטרוני חוג התרבות הגרמנית, שניכר כבר במפנה המאה העשרים עד סוף מלחמת העולם הראשונה, ואחר כך בימי רפובליקת ויימר ובשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה.
אנשי תיאטרון, יוצאי חוג התרבות הגרמנית )היקים(, שהיגרו לארץ-ישראל ורצו להמשיך את הקשר עם עולם התיאטרון נתקלו בקשיים רבים. הם פגשו במסורת תיאטרון רוסית-יהודית שהתגבשה בארץ ישראל מסוף המאה ה 19- והייתה זרה לרובם, הם גם נוכחו לדעת כי התיאטרונים המקומיים לא ששו לפתוח דלתם בפניהם וגילו שמחסום השפה הוא לעיתים בלתי עביר.
הספר עוקב אחרי קורותיהם והתמודדויותיהם בגלויות השונות ובעיקר במציאות הארץ ישראלית: אחר אלה שניסו להשתלב בתיאטרונים הקיימים, אלה שיזמו תיאטרונים משל עצמם, ואחרים שנטשו וחזרו לארצות מוצאם, גרמניה ואוסטרייה, בניסיון להשתלב בזירה התיאטרונית שלאחר המלחמה.
כתב ווב הוצאה לאור בע"מ
מאת: דין מובשוביץ
תיאור: רצף הקלאסיקות של פיקסאר בעשור הראשון של המאה ה-21 - בהן מוצאים את נמו, רטטוי, למעלה, הקול בראש - כמעט חסר תקדים בעולם הקולנוע. שוב ושוב האולפן הנועז הזה איתגר את עצמו במשימה סיפורית בלתי אפשרית, ויצר ברצף ובעקביות כל כך הרבה יצירות פופולריות ששבו את לבם של הקהל והמבקרים גם יחד.
יותר מכל אולפן אחר, פיקסאר שיכללו את היכולת לרגש אותנו, כפי שיעיד כל מי שצפה בפתיחה של למעלה, או בסוף צעצוע של סיפור 3. אך 'הבכי הפיקסארי' אינו רק עצב על טרגדיה, אלא חוויה מזככת שמשלבת אובדן עם צמיחה ומשמעות. פיקסאר אף פעם לא שוברים לנו את הלב בלי לספק לנו את הסיבה ואת הכלים לאחות אותו.
איך הם עושים את זה? או במילים אחרות...
מהו סוד ההצלחה של פיקסאר?
ספר זה מבקש לפענח ולמַפּות את תורת הסיפור הייחודית שמאחורי הצלחה זו, את כוכב-הצפון הנרטיבי של פיקסאר. הוא בוחן אֵילו כלים נוכל לאמץ כדי ליצור את מה שכולנו מתאווים לו - סיפור טוב מרגש ומטלטל שנוגע בלב.
היכולת לספר סיפור מהותית היום לא רק בעולמות היצירה והתוכן, אלא בכלל הזירות העסקיות והשיווקיות, שלא לומר האישיות. כולנו שואפים לא רק להעביר מידע, אלא גם לעורר רגש וליצור חיבור; וסרטי פיקסאר הם מודל נהדר ונגיש ללמוד ממנו מיומנות זו.
הוצאת אסיה
מאת: אלעד וקסלר
תיאור: דן בן־אמוץ, עמוס קינן ואורי זהר היו כוכבי תרבות ישראליים בשנות ה־60 וה־70 שהותירו חותם על הסצנה החילונית־ליברלית. הם כתבו טורים בעיתונות, פרסמו ספרים ויצרו סרטים, שזכו לתהודה ציבורית רחבה. ביצירותיהם הם עסקו בנושאים כמו המיליטריזם בחברה הישראלית, מעמדו המתחזק של הממסד הדתי, הסיאוב בצמרת השלטון והקונפורמיזם שמאפיין את הישראליוּת עד עצם היום הזה.
את אלה שכחו מנסה לענות על השאלה מדוע חרף היותם דמויות מפתח נדחקה פעילותם הפוליטית של בן־אמוץ, קינן וזהר מן המחקר ומן הזיכרון הקולקטיבי, ולא רק בעטיין של שערוריות שנקשרו בשמם. באמצעות ניתוח יצירותיהם האמנותיות וכתביהם הפובליציסטיים, בוחן ד״ר אלעד וקסלר את דמותם של השלושה, שבעטו באתוס הציוני־סוציאליסטי, ובה בעת חשו שאין להם ארץ אחרת. הביקורת שמתחו על דרכה של ישראל תקפה גם היום, וביתר שאת.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגבלמדא עיון - הוצאת הספרים של האוניברסיטה הפתוחה
מאת: אורית בולגרו
תיאור: ספרה של אורית בולגרו מציע מבט פרשני בשתי עבודות מהדהדות, עצומות בהיקפן, אשר כל אחת מהן נקראה בשם "אטלס" בידי יוצרה. האחת, "אטלס מְנֶמוֹזִינֶה" (1924–1929), פרי רוחו של אבי וארבורג (1866-1929), מהאבות המייסדים של התרבות החזותית. האחרת היא ראי אפל של קודמתה ובת-שיח לה, "אטלס" (1962–) של גרהרד ריכטר (יליד גרמניה המזרחית, 1932), מהאמנים רבי ההשפעה על האמנות העכשווית.
"אטלס מנמוזינה" הוא מקבץ של 63 לוחות שכל אחד מהם נושא הקבץ ייחודי של דימויים – רפרודוקציות של ציורים ורישומים, תצלומי אובייקטים, גזירי עיתון, דיאגרמות ועוד. המפעל הזה נחשב בעיני וארבורג מעבדה ניסויית ומגרש משחקים גם יחד; באמצעותו הוא ביקש להציג את תפיסתו הרחבה ביחס למהותה של התרבות האירופית – בין "אלכסנדריה" ל"אתונה", בין אי רציונליות לרציונליות כפי שהם משתקפים מתוך שרידתם של דימויים. זו פעולה רבת-מעוף ארכיאולוגית ואוצרותית; המחברת בוחנת אותה הן בכללה והן מבעד לניתוח פרטני של לוחות נבחרים. בדיאלוג קלידוסקופי עם עבודה מכוננת זו מצוי פרויקט ה"אטלס" המונומנטלי של גרהרד ריכטר. גם ריכטר מעמיד מערכות הקבצים של דימויים כהצטברות פתוחה ואגרנית, נטולת טקסט, הבוחנת את שרידת הדימוי בעולם פוסט-קפיטליסטי. ה"אטלס" כולל כ-800 לוחות הנושאים כ-6,000 דימוים: תצלומים ממלחמת העולם השנייה, תצלומי תיירות ופנאי, תצלומי משפחה, פורנוגרפיה, דיוקנאות ועיבודים חוזרים של יצירותיו. זהו קוסמוס שלם של קיטש ומוות: החפצת הזיכרון, טבע ותרבות, ביוגרפיה והיסטוריה. לצד פרשנות לפרויקט כולו, המחברת מציעה קריאה מקרוב של לוחות נבחרים.
רסלינג
מאת: מרלין וניג
תיאור: מרלין וניג מוכרת לקוראיה כמבקרת קולנוע שאוהבת לאהוב סרטים; בספרה החדש, קולנוע ותודעת המציאות – מסות קריטיות, חושפת וניג את השדה המגנטי של היצירה הקולנועית ואת הקשר העמוק בין קולנוע לפיזיקה, מתוך היבטים פילוסופיים נבחרים, ביניהם: הזמן הלא- סימטרי, המרחב הקדוש של הצופה, החוש המיני, האמת והשקר של הפיזיקליזם, שיפוטי מחשבה ורגש, ועוד. היבטים אלה, אשר אותם היא מכנה ״מסות קריטיות״, מעניקים לקורא כלים מדעיים ואופני מחשבה המדגימים באופן חדשני כיצד נוכל להיחלץ מהצפייה הפסיבית לצפייה אנרגטית מלאת תשוקה, וכיצד באפשרותנו להפוך כל סרט, אפילו כזה המכונה ״רע״, לחוויה מיטיבה.
ספרה של וניג הוא הצעה לדיון מקיף על יכולת השליטה של הצופה בחוויה הקולנועית, לצד תפקידו של הקולנוע בעיצוב המציאות, המבט והשיח התרבותי. ספרה מהווה בחינה חדשנית להשפעת המחשבה, הרגש והתודעה האנושית במהלך הצפייה, והוא מתבסס על מחקרים מתחום הפיזיקה והפילוסופיה.
רסלינג
מאת: שמעון לוי
תיאור: ספרן החדש של שמעון לוי, צליינות בתיאטרון ובשירה, הוא מסע אישי אשר מחבר בין כתיבה אקדמית למפגשים עם יוצרים ויוצרות בתחומי התיאטרון והשירה, בעיקר מחוץ לישראל. יומן הצליינות הייחודי של לוי משלב רעיונות, ראיונות, תרגומי שירה והערות על הצגות, ולפיכך המעבר בין משלבי הלשון הוא מכוון; מכוון לא פחות הוא אופיים השונה של הפרקים – תחנות-תחנות בדרך ארוכה, מורכבת ועשירה שעשה המחבר.
הן התיאטרון והן התרגום הם ניסיון לתהות על אחֵרוּת דרך שתי אמנויות התובעות הזדהות שכלית, רגשית ורצונית, דרכן אנו מוזמנים לתהות מהו תיאטרון עבור המחבר, מהו מסע? – בבחינת חיפוש האחר/האחרת בתוכנו. ושמא מדובר בצורך בדיאלוג שאינו "להיות או לא להיות" אלא "להיות וגם לא להיות"? האם התיאטרון הוא מעין כפיל מלווה לדרך שהיא החשובה ולא המטרה? מציאות חלופית אפשרית ומדומה? ובדומה לכך, גם התרגום אשר במיטבו אינו העתקה משפה לשפה אלא יצירה מחדש של מה שאינו שלך אבל הופך לשלך ומוענק לאחרים. ואם המחבר, הבימה והתיאטרון הם צל וצליינות – האם הם גם החוץ-בימה שלו? ההילה הרוחנית? מקור המשמעות של המחוות, התאורה, התלבושות, המילים, החפצים, ובעיקר הפרטנרים והפרטנריות? ולא פחות מכך, המגע החי, הכאן ועכשיו עם הקהל החולק עם הבימה את החוויה.
רסלינג
מאת: רות לב ארי
תיאור: הספרייה הרוחשת שלי, וכמוה האירועים המקצועיים שיש לי הכבוד והמזל לערוך, קוראים לי מזה זמן להביא בפניכם את מיטב הידע שרכשתי במשך השנים. מבחר אישי זה מרוכז בתחנות משלי כחלק מתהליך עבודה וכהזדמנות לחלוק את החוויה. לצד יוצרים ומחברי ספרים מקצועיים רבים וטובים, סצנות מסרטים אהובים, מסע בספרייה ושוטטות בתוככי המסכים, אורבת חוויה יצירתית משותפת ומרתקת. ביחד נחפש את הדרך. אני שמחה להזדמנות זו לשלב את ניסיוני ואת תשוקתי לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה שבה אני גדלה, עדיין.
אז מה נחפש בדרך?
• את ההתחלות הקשות, את השאלות המציתות ואת הקווים שיש לחצות.
• את המשא הכבד, את אלו שאומרים, את אלו ששותקים.
• את רכבת ההרים ואת הדברים שאינם כפי שהם נראים.
• האם אתם מוכנים?
רות לב ארי, יוצרת ומפיקה, עורכת תוכן וחונכת, יועצת אמנותית לקרנות הקולנוע ולתאגיד השידור הישראלי. עורכת ומנחה אירועי תעשייה וכנסים בינלאומיים, סדנאות ומעבדות כתיבה בארץ ובעולם, ושופטת בפסטיבלים בינלאומיים. מרצה בכירה לקולנוע, בעלת תואר שני בספרות אנגלית ולימודים אמריקניים מאוניברסיטת תל אביב.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: קוונטין טרנטינו
תיאור: קוונטין טרנטינו נחשב להבטחה הגדולה של הוליווד עוד בתחילת שנות התשעים. כיום הוא כבר נחשב לגדול במאי הקולנוע של תקופתו בזכות סרטיו פורצי הדרך, ביניהם "ספרות זולה", "כלבי אשמורת", "להרוג את ביל" ו"ממזרים חסרי כבוד. אולם עוד לפני שהפך לקולנוען מחונן, היה טרנטינו צופה נלהב, מהסוג שמכיר כל סרט וכל שחקן ויודע לדקלם סצנות שלמות בעל פה. אמו לקחה אותו לקולנוע כבר מגיל שמונה, ולא רק לסרטי ילדים. כך הוא נחשף לקלאסיקות הגדולות של שנות השישים והשבעים, כמו גם לסרטים הגרועים של התקופה, שמהם למד לא פחות. השפעתם של הסרטים ניכרת ביצירות המקוריות שביים בבגרותו.
בספר זה משתף אותנו טרנטינו בחוויותיו כצופה ובתובנותיו על השינויים שעבר הקולנוע האמריקאי ביובל האחרון. כמו כן הוא מספק מעט רכילות הוליוודית, ובעיקר מזכיר לנו למה אנחנו כל כך אוהבים אותו. הספר הפך לרב מכר ענקי ולשיחת היום של כל חובבי הקולנוע בעולם מייד עם צאתו לאור
תכלת הוצאה לאור
מאת: רות הכהן-פינצ'ובר, ירון אזרחי
תיאור: בספרם להלחין כוח, לשיר חירות מבקשים המחברים – רות הכהן-פינצ'ובר וירון אזרחי – לחשוף את פניהם הרבות של הקשרים האינטימיים, הגלויים והסמויים, בין המוזיקה והפוליטיקה כפי שאלה התגלו והתגלגלו בתולדות השתיים במאות השנים האחרונות במערב. עיקר הדגש בספר הוא על חשיפת הרקמה הרגשית והאסתטית של משטרים מונרכיים, לאומניים, טוטליטריים, ליברליים ודמוקרטיים כפי שהיא מתגלמת מבעד לקשרים אלה. מלכים ושליטים, מתברר, ידעו לרתום את המוזיקה לאסתטיזציה ולרוממות הכוח, אך המוזיקה מצאה את מקומה גם בעידוד הסולידריות וההתלהבות של מהפכנים. בטקסי לוויות מלכותיים וממלכתיים קידשה המוזיקה את עלילות השליט המת ועוררה תקווה לעתיד זוהר. במדינה הלאומית היא ידעה לכסות על פחד המוות במקצבים וזמרה של חיילים הצועדים מאחורי הדגל אל שדה הקרב, אך בה בעת נתנה ביטוי לתחושות מקבריות ולמרי אנטי-מלחמתי.
ברוח הליברליזם העולה, טוענים המחברים, הצליחה המוזיקה לא אחת לגלם את הפנימיות, הבדידות והרפלקסיביות של היחיד, אך גם לטפח את אסתטיקת השיח הקאמרי הבין-אישי; ובדמוקרטיה ביקשה להשמיע את "קול העם". המוזיקה שימשה ומשמשת לפיתוי קונים וצרכנים בתרבות הקפיטליסטית, זאת בצד ביטוי לזעקת הנדכאים בשכונות העוני. במשטרים שונים היא הנפישה את קול האישה הנבגדת או המדוכאת, אך גם את זו המבקשת לקרוא תיגר על כבלים חברתיים ותודעתיים.
מהם המנגנונים ההדדיים של שתי אמנויות חמקמקות אלו – אמנות הצליל וא(ו)מנות השלטון – שאפשר ומאפשר מגוון כה רחב של עיצובי הסובייקט הפוליטי ודמות הריבון וממשלתו? דרך דוגמאות היסטוריות רבות הספר מוביל את קוראיו לכמה תשובות עקרוניות לשאלה זו, הנובעות מתוך סגולותיהן הייחודיות של כל אחת מן התופעות הנדונות כפי שהן עוצבו בהקשרים התרבותיים השונים.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: ראם שמואלביץ'
תיאור: שעריו של מידברן הם שער ליקום מקביל: עיר צבעונית וליברלית, אשר יצירה, השראה וחופש מצויים בה בכל פינת רחוב והחיים בה מתנהלים בלי חוקים, היררכיה או כסף.
מה בין החלום האוטופי של מידברן למציאות חיינו? האם האופטימיות והדמיון שניצת בקרב אלפי המשתתפים מתקרקעים ונספגים במחזור הדם של החברה הישראלית? האם הברנרים שמשקיעים שעות של עשייה ללא שכר רואים בעצמם כנושאי בשורת שחרור חברתי? מה אדוותיו של השינוי התודעתי שמתחולל ב"אירוע הטרנספורמטיבי" הזה?
לאחר הצלחת הספר הקודם – "מידברן: יֵצֶר הטוב" (הקיבוץ המאוחד 2022), ספר ההמשך – "לחיות את המידברן" עוסק במפגש של העיר הזמנית עם החיים עצמם.
הספר ידבר אל סוכני שינוי חברתי, מייצרי מציאות, מעצבי קהילות ואל אנשים שחשים שהחיים יכולים להיראות קצת אחרת, שרוצים לעורר השראה ושקוראים תיגר על הסדר הקיים. בין אם נכחו במידברן או שומעים עליו לראשונה.
מאת: אופיר טובול
תיאור: המוזיקה המזרחית עברה מסע מרתק מהשוליים אל לב התרבות הישראלית. מה שהחל כז'אנר מודר ומבוזה, נהפך עם השנים לפסקול המרכזי של החברה הישראלית, תוך שהוא מטשטש גבולות בין מסורת למודרניות, בין מזרח למערב ובין דתיות לחילוניות.
מהפכה של שמחה מספר את סיפורה של המוזיקה המזרחית בישראל דרך 40 שירים מכוננים. הספר עוקב אחר התפתחות הז'אנר מימי התקליטים ועד עידן היוטיוב ומציג את הדמויות המרכזיות שעיצבו אותו ' מג'ו עמר ועד עומר אדם. דרך ניתוח השירים, אנו נחשפים לאופן שבו המוזיקה המזרחית שיקפה, הדהדה וקידמה שינויים חברתיים עמוקים בישראל.
מעבר לסיפור המוזיקלי, מהפכה של שמחה מציע מבט מעמיק על החברה הישראלית בכללותה. הוא מראה כיצד המוזיקה המזרחית נהפכה ממושא לבושה למקור לגאווה לאומית, וכיצד היא סייעה לגשר על פערים עדתיים ותרבותיים. הספר המוגש בפורמט אלבומי מלא חן, חוגג את ניצחון היצירתיות על הדעות הקדומות ומציג את סגנון המוזיקה הזה כסמל לישראליות מכילה ורבגונית.
ידיעות אחרונות
מאת: בריטני ספירס
תיאור: האישה שבי הוא סיפור אמיץ ונוגע ללב על חופש, תהילה, אימהות, הישרדות, גורל ותקווה.
ביוני 2021 כל העולם כרה אוזן כשבריטני ספירס דיברה בבית המשפט בדלתיים פתוחות. ההשפעה של שיתוף עדותה בקולה, של האמת שלה, הייתה עצומה והיא שינתה את מהלך חייה ואת חייהם של אחרים.
האישה שבי חושף בפעם הראשונה את המסע הבלתי ייאמן ואת הכוח של אחת מזמרות הפופ הגדולות בהיסטוריה של המוזיקה.
ספר הזיכרונות פורץ הדרך של בריטני ספירס, שכתוב בכנות כואבת ובהומור, מאיר את כוחן התמידי של המוזיקה ושל האהבה ואת החשיבות של אישה שמספרת את סיפורה בתנאים שלה.
אגם הוצאה לאור
מאת: גדעון פובזנר
תיאור: לאחר שנים רבות של תכנון מבני חינוך וציבור בישראל וכמי שכמאה אלף תלמידים יוצאים כל בוקר ללמוד בבתי־ הספר שהוא תכנן, חשתי צורך ואפילו חובה, להציג את עבודותיי לציבור הרחב. לא במקרה בחרתי בכותרת "הצורה והתוכן". התוכן הוא לא רק פונקציה, במובן הטכני של תפקוד הפרויקט, אלא הינו כל מהות הפרויקט על כל מרכיביו, מיעילות התפקוד ועד לרקע הרעיוני הסביבתי והתרבותי שבתוכו נוצר.
נקודת המוצא של האדריכל ביצירת התכנון, מוכתבת על־ידי צרכי הפרויקט אותו הוא נבחר לתכנן. אינספור דרישות ואילוצים תפקודיים, הנדסיים, כלכליים, חוקיים ואחרים מחד ומאידך רקע תרבותי, השקפות עולם, העדפות אסתטיות ותפישתו האישית של האדריכל את הפרויקט. זהו התוכן — מבוך של אילוצים, אשר לכאורה לא מותיר מקום ליצירה אמנותית. אולם במחשבה שניה, דווקא הדרך שבה הצורה נוצרת מתוך התוכן, היא הצד האמנותי של היצירה הארכיטקטונית. כמו באמנות הטהורה, איכות היצירה הארכיטקטונית נמדדת במקוריותה ובתרומתה לניסוח מחדש של היחס בין הצורה לתוכן.
בהתאם לחשיבות שיש לתת לקשר בין הצורה לתוכן, הספר בנוי לפי הדרך שבה הפרויקטים התמודדו עם נושאים שונים וחשובים בתחום מבני החינוך והציבור בישראל: המאבק בניכור באמצעות יצירת בתי כיתות ידידותיים ובאמצעות קשר הדוק לחצר. הקשר למקום: תרבותית, קהילתית, טופוגרפית, אורבנית ועוד. ההתמודדות עם המחסור בדרכים שונות כולל יצירת חללי לימוד יש מאין. יצירת חללי לימוד בגיאומטריה התואמת שיטות לימוד חדשניות ודרכים שונות של חינוך מיוחד וכמו כן מגוון רחב של מבני ציבור ואולמות ספורט. אני מקווה שהספר ועבודותיי המוצגות בו, יסייעו להבין לעומק את חשיבות הקשר בין הצורה לתוכן ויתרמו לחשיפת כמה מן הרבדים הסמויים של היצירה האדריכלית.
מתחמי עיצוב ואדריכלות
מאת: עירד עתיר
תיאור: ריכרד וגנר (1813-1883), אשר השפיע על אין-ספור מלחינים בני דורו ובני הדורות הבאים, עורר פולמוסים וויכוחים רבים בישראל ובעולם. ישראלים רבים מקשרים את שמו עם רעיונות הנאציזם, אף על פי שמת שנים אחדות לפני לידתו של היטלר. למעשה, כבר בגרמניה הנאצית עצמה הוטל חרם על חלק מיצירתו של וגנר. האם וגנר היה לאומן גרמני אנטישמי וגזען? האם יצירותיו מנותקות מכתביו העיוניים ומדעותיו?
ספרו פורץ הדרך והחדשני של עירד עתיר מציע פרשנות חדשה ושונה ליצירותיו של וגנר; הוא מציג תמונה אמביוולנטית של וגנר האדם והאמן כלאומן גרמני ומבקר ארסי של העם הגרמני ושל תכונות האופי הגרמני, לצד ביקורתו ביחס ליהודים ויהדות. וגנר מוצג כמי שהבחין בין גרמנים "חיוביים" לגרמנים "שליליים", באותה מידה שהבחין בין סוגים שונים של יהודים – "חיוביים" ו"שליליים". יצירתו מבטאת את תפיסתו בדבר פיוס דתי-אמנותי: הן הנצרות והן היהדות ייעלמו לטובת סדר עולמי חדש שיאחד הכול תחת חסות מגינה אחת.
וגנר היה מוקף ביהודים בחייו – נוסף על קשרים אישיים וקשרי עבודה הוא הושפע מהם כהוגי דעות, ככותבי טקסטים, כמלחינים וכמבצעים. למעשה, הוא שאף להיטמעות מוחלטת ולאיחוד בין שני העמים, היהודי והגרמני. וגנר הוא חריף ובוטה, אבל גם אינדיווידואל ייחודי, הן בדעותיו והן ביצירתו האמנותית. בערוב ימיו כתב וגנר על היהודים: "אילו כתבתי עוד פעם על היהודים הייתי אומר שאין לטעון נגדם דבר, אלא שהם ניגשו אלינו, הגרמנים, בטרם עת, כאשר לא היינו מחושלים דיינו כדי להבליע יסוד זה בקרבנו".
רסלינג
מאת: ויוויאן סובצ'ק
תיאור: בביקורת חריפה על תפיסות שמדגישות עולם וירטואלי, שדימויים מחליפים בו את המציאוּת והכול "רק ייצוגים", מחקרה פורץ הדרך של חוקרת הקולנוע ויוויאן סובצ'ק מחזיר את הגוף לתמונה. הוא מראה שהקיום החומרי והממשי שלנו ממלא תפקיד מרכזי במפגש שלנו עם דימויים ועם העולם הנראה. הצפייה הקולנועית אינה אפוא מבט מרוחק על מסך אלא קשר גשמי, חושי וטעון של צופים בשר ודם. עוד לפני שהבנו ופירשנו את הסרט, הגוף שלנו כבר יודע ומגיב – השערות שלנו סומרות, אנו חשים דגדוג באצבעות, נרעדים, נחרדים, כואבים ומתענגים עד לשד עצמותינו.
סובצ'ק שוזרת בספרה מחשבות גשמיות: הקיום הגופני ותרבות התמונה הנעה חקירה פילוסופית דקדקנית בכתיבה אישית כנה וסוחפת. היא מנתחת סרטים עלילתיים רבים, ובהם בלייד ראנר, הפסנתר, המוות נאה לה, פורסט גאמפ, חוקי המשחק והמזח, דנה ביצירותיו הבולטות של קז'ישטוף קישלובסקי ומנסחת טענות חשובות על המבט המגולם בסרטים תיעודיים. בעזרת פנומנולוגיה, אתיקה ומחקרי גזע, מגדר ומוגבלויות סובצ'ק בוחנת בין היתר את חוויית ההליכה לאיבוד במרחב; הקשר בין ניתוחים פלסטיים ובין אפקטים מיוחדים; זִקנה; תרבות הידוענים; סייבורגים; איברים תותבים; טכנולוגיות של כתיבה וייצוגי מוות בקולנוע התיעודי והעלילתי. ניתוחה המפתיע והמקורי קורא תיגר על העדפת ההתבוננות השכלית מן ההתנסות החושית ומצביע על שיתוף הפעולה העמוק והפורה בין הגוף הגשמי ובין המחשבה.
עם עובד
מאת: יוסף קריספל, הילה טוני נבוק, איתן בן משה
תיאור: 'מחברת הזהב' היא סדרת ספרים חדשה של המחלקה לאמנות בבצלאל, בשיתוף הוצאת הספרים ׳אסיה׳, אשר מציעה לקורא המקומי מבט אינטימי על יצירות שטרם נחשפו והיחשפות לשיח עכשווי של אמנים מהמחלקה עם אמנים מהשורה הראשונה בשדה האמנות הישראלי.
הכרך השני בסדרת הספרים מחברת הזהב היוצאת לאור בשיתוף הוצאת הספרים ׳אסיה׳. השנה מוענק הכרך לאמנית תמר גטר, אחת האמניות הבולטות בישראל מאמצע שנות השבעים ועד היום.
יצירתה האמנותית הענפה והמקורית נמשכת יותר מחמישה עשורים. במהלך תקופה זו נוכחותה בשדה האמנות המקומי קנתה לה מקום מרכזי וייחודי, בזכות הנושאים והתכנים שבהם עסקה ובזכות אופן הנגיעה שלה בשאלות מהותיות, שחיברו בין המקום והזמן למעשה האמנותי. גטר מזוהה בעיקר עם ציור, אולם תחומי העשייה שלה התפרשו לאורך השנים על פני מדיומים רבים, שהבולטים שבהם וידאו ורישום.
במשך כשני עשורים הייתה גטר מהמרצות הדומיננטיות במחלקה לאמנות בבצלאל. בקיאותה והידע הנרחב שלה באמנות פלסטית ובספרות נכחו לאורך שנות ההוראה שלה כחלק בלתי נפרד ממשנתה הפדגוגית ומתפיסותיה כאמנית. היא לימדה קורסים רבים בתחומים שונים, החל בשיעורי ציור ורישום וכלה בסדנאות רעיוניות וקורסי קריאה וניתוח טקסטים, שירה וקולנוע. היא חיברה בין הדיסציפלינות השונות ודרשה מתלמידיה ותלמידותיה למצות מחשבה ומהלכים. אלה העריצו אותה ונענו בדריכות לקריאותיה ולביקורת שהביעה, אף שלא אחת חוו את נחת לשונה החדה. כמבקרת היא חיוותה את דעתה במישרין וללא פשרות, והייתה לדמות מרכזית מוערכת ומשפיעה. ההבנה המעמיקה והרגישה שלה את המעשה האמנותי לצד הגישה התאבה לפענוח מרכיבי היצירה וחידותיה, הן רוחה של המחלקה לאמנות בבצלאל.
הוצאת אסיה
מאת: יוסף קריספל, הילה טוני נבוק, איתן בן משה
תיאור: מחברת הזהב' היא סדרת ספרים חדשה של המחלקה לאמנות בבצלאל, בשיתוף הוצאת הספרים 'אסיה', שמציעה לקורא מבט אינטימי על יצירות שטרם נחשפו ושיתוף בשיח עכשווי של אמנים מהמחלקה עם אמנים מהשורה הראשונה בשדה האמנות הישראלי. עיקרה מקבץ טקסטים מרתק של שיח מקורי בין אמנים עכשוויים ואמנים מהדור הוותיק, לצד הצצה בלעדית לגוף העבודות שלהם.
אות 'מחברת הזהב' הראשון יוענק לנחום טבת, מבכירי האמנים הפועלים בזירת האמנות המקומית והבינלאומית. שפתו הפיסולית הייחודית מציעה באמצעות חומרים בסיסיים ופשוטים כמו צבע ועץ, מערכות משוכללות של מנגנוני התבוננות על המקום ותכונותיו.
יצירותיו של טבת מייצגות מהלכים פוסט-מינימליסטיים אל מול המפעל המודרניסטי האדריכלי והאמנותי, באמצעות הכלאה בין הקובייה הלבנה לבין החלל הביתי ופיסול שמקורו בציור. הן יוצרות שדות של פעולות פשוטות ומורכבות רבות-השפעה, אשר נטמעו זה מכבר בקאנון המקומי.
הפנייתו של טבת למונח 'עבודה' ולא למונחים יצירה, ציור או פסל - מדגימה את ההסטה מן הנרטיב המוכר שהציג בפני קהילת האמנות המקומית, ומקופלים בה מנגנוני חשיבה ופעולה עקרוניים המשמשים עד היום כלים אינהרנטיים ביצירתם של אמנים רבים.
הוצאת אסיה
מאת: איימי הורוביץ
תיאור: אין דבר כזה מוזיקה מזרחית מאת ד"ר איימי הורוביץ הוא מחקר אתנוגרפי העוסק בלידתו של סגנון מוזיקלי שיהפוך לימים לסוגה מרכזית בישראל – המוזיקה המזרחית. מאז שנות השבעים ועד אמצע שנות התשעים של המאה העשרים, הודרה המוזיקה המזרחית מהמרחב הציבורי וזכתה ליחס מזלזל מצד המיינסטרים הישראלי. בשנים אלה היא התגבשה בשכונות רבות ברחבי ישראל, כשהיא ממזגת לתוכה שלל מסורות מוזיקליות מאזור הים התיכון ויוצרת פסקול חתרני ומורכב מאין כמוהו. אין דבר כזה מוזיקה מזרחית עוקב אחר עשורים ראשונים אלה בהתפתחות המוזיקה המזרחית, וחושף את המתחים הרבים שהתלוו ליצירתה ואת מנגנוני הדיכוי שהופעלו עליה.
ספרה של הורוביץ הוא מחקר פורץ דרך על ראשית קורותיה של המוזיקה המזרחית. הוא מתחיל בדוכן קסטות בתחנה המרכזית הישנה, ממנו בקע קולו המפלח של זמר אחד ויחיד בדורו: זהר ארגוב. איימי הורוביץ, חוקרת מוזיקה צעירה מארצות הברית, יצאה מהדוכן ההוא למסע אישי מרתק במועדונים, באולפני הקלטות, בהופעות, כשלצידה עוזר המחקר שלה דאז, הסופר ראובן (רובי) נמדר. היא פוגשת דמויות מרכזיות משדה המוזיקה המזרחית של אותם ימים: החל בזמרים וזמרות בולטים, כמו זהר ארגוב וזהבה בן, מלחינים ואמרגנים כמו אביהו מדינה והאחים ראובני, וכלה בבעלי חברות תקליטים ומפיצי קלטות. מסעה המתועד והחד-פעמי חושף את הזיקות הישירות והעקיפות שמתקיימות בין הפוליטי לאסתטי, ואת מידת מורכבותה וחתרנותה של המוזיקה המזרחית, אשר שימשה פסקול משותף לקהילות דחויות רבות.
הקיבוץ המאוחד
מאת: עטרה איזקסון
תיאור: ספר זה מיועד לאוהבי מוסיקה, אנשי חינוך וחוקרים, מאזינים, משוררים וסופרים וכל אשר מילה וצליל בליבו. הספר בודק את הקשר בין הטקסט והמוזיקה של שירים שהולחנו במאה ה־ 19 : כיצד התייחסו המלחינים שוברט, שומאן, ברהמס, וולף ומאהלר לטקסטים של משוררים בני התקופה, וכיצד עִצבו מחדש את הטקסטים הללו. הם הפקידו את הטקסט בידי שני כלים השותפים לפרשנות: הקול (בפי הזמר או הזמרת) המשקף את הלך הנפש של הדובר, והפסנתר )או התזמורת(, המתארים את האוירה והסביבה החיצונית והפנימית. כך נוצרה ישות או יצירה חדשה כתוצאה מהתמזגות הפואמה והשיר המולחן. המוטו העובר כחוט השני בתוך נפשו של הדובר בשירים השונים הוא בדידות, אהבה נכזבת, געגוע אל הלא מושג, התמזגות עם הטבע ומלנכוליה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: יוסי אלפי
תיאור: עושים סיפור הוא ספר החושף לראשונה את סודות האמנות של מספרי הסיפורים (storytelling ) ואף שואף לשפר ולשכלל מיומנויות הקשורות בתקשורת בין־אישית. יוסי אלפי, מספר הסיפורים הלאומי של ישראל, שהפך את האומנות הזו למקצוע ואת המקצוע לאמנות בפני עצמה, מוביל את הקוראים אל חדרי החדרים שבלב הסיפור והמספר. כלומר, בלב של כל אחת ואחד מאיתנו.
"כולנו מספרי סיפורים," אלפי אומר, "כולנו מעוניינים להביא את סיפורנו ולהציג את עצמנו לפני העולם. יש העושים זאת בחיק המשפחה, יש המסתפקים בחשיפת הסיפור לפני חבריהם הקרובים, ויש כאלה השואפים לפלס את דרכו של הסיפור אל לבבות ההמונים מתוך הצגתו באופן הנוגע ביותר לפני הציבור הרחב, הדרגים הניהוליים בארגונים שונים ומנהיגיהם וליטול חלק בעולם הסיפור".
"אהבו את הסיפור, לפחות את סיפורכם שלכם!" אלפי מפציר בקוראיו. "אתם המחוללים, היוצרים ומי שמאפשרים לאחרים להקשיב לכם ולראות באמצעותכם סיטואציות ומצבים — ובעצם את העולם כולו — באור שונה, אבל בעיקר לראות את עצמם משתקפים בו."
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: דן תורן
תיאור: חוזר לשם עכשיו, ספר הביכורים של דן תורן, הוא יצירה אוטוביוגרפית ברובה, המאוגדת בשישה שערים ומציגה זיכרונות ומחשבות לגבי מקומם של הצלילים בחייו כמוזיקאי, זמר ויוצר. בסיפורים המשעשעים־מרירים מספר תורן בגוף ראשון על שירים שכתב עם ברי סחרוף, מאור כהן ואחרים, על סוף שנות ה־80 בתל אביב ועל הקשרים העמוקים עם יוצרים נוספים, ובהם שולי רנד, שמוליק לוי ויוסף אל דרור.
חוזר לשם עכשיו הוא מסע הלוך ושוב בזמן – משנות ה־60 בגינת דבורה של ילדותו התל אביבית, דרך הופעות שונות בארץ ובעולם, כניסה מפתיעה לעזה בשנות ה־90, מסע הופעות בארצות־הברית עם דנה ברגר ב־2012, ועוד מגוון במות ונסיעות. בכל נקודות הזמן והמקום משתף המחבר את הקוראים בתובנות קטנות וגדולות על משמעות היצירה בחיים.
זה הסיפור שלי על צלילים ועל שירים ועל עצמי. ניסיתי ללכוד במילים את ים התמונות והצלילים, שאליהם צללתי כנער ומהם מעולם לא יצאתי. השתדלתי לתאר את מה שהוביל אותי להיות אדם שחי עם מוזיקה בתוך מוזיקה – עם שירים, יצירה והופעות גם בזמנים שבהם זה נתפס כדבר בלתי אפשרי. ניסיתי שוב לפגוש את האנשים שהיו אתי אז, לתאר את האירועים ולספר את הסיפורים שהובילו אותי לחיות בתוך רוקנרול בעברית, במדינה שבה הרוקנרול אינו חלק מהזרם המרכזי, לא במוזיקה ולא בכלל.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אדריאן פורטי
תיאור: בטון הוא חומר הבנייה המתועב, הנערץ והנפוץ ביותר על פני כדור הארץ. באותה מידה, בטון הוא גם חומר בנייה החומק תמיד מהגדרות קשיחות, חומר שיכול בעת ובעונה אחת להיחשב מודרני וקדום, טבעי ולא־טבעי, גס ומעודן. בטון הוא ברירת המחדל של המודרניות והאין־ברירה של העניים. בטון הוא גלובלי ומקומי, נמצא בכל מקום אבל כמעט תמיד נסתר מהעין. דווקא משום שאי־אפשר שלא לדעת שהוא שם, קשה להתחקות אחר טביעות האצבע של הבטון בשפה, בתרבות, בפוליטיקה ואפילו בדת.
בבטון ותרבות מבקש היסטוריון הארכיטקטורה הבריטי אדריאן פורטי לפענח את מבעו האטום של הבטון ולהבין אילו היבטים של התודעה האנושית משתקפים בו במקביל להתקיימותו בעולם. כמדיום אוניברסלי בעל תדמית הפכפכה ונוחה להשתנות, פורטי מתעניין בעיקר באופן שבו נכרכים בבטון מושגי יסוד של הקיום האנושי: זמן, טבע, זיכרון, רוח, זהות. הוא עושה זאת דרך מסע היסטורי הנפרשׂ על פני שתי מאות, שלוש יבשות ואינספור יצירות אדריכליות, ספרותיות וחזותיות שלא יכלו להתקיים, בדיוק כמו העולם כולו, ללא בטון.
הוצאת בבל בע"מ
מאת: רנה בדש
תיאור: מראשית הופעתן בעשורים הראשונים של המאה ה-20 ועד לזמננו מכוונות יצירות בז'אנר התיאטרונמחול לקרב את הצופה אל רשת הכוחות הפנים-יצירתיים של המופע החי ולעורר את תודעתו לשיח המתקיים בין השדה האסתטי לכוחות החברתיים, הפוליטיים והכלכליים שמקיפים אותו. עיקרון העמימות כעקרון עומק ביצירות בז'אנר ותפיסת "הגוף" כנוכחות רב-ערכית הניצבת במרכזה של משוואת הצפייה במופע הבינתחומי מגבשים אירוע ביקורתי שמשמעויותיו גולשות אל מעבר לגבולות הזמן והמרחב המוחשיים של המופע: מצד אחד טווים גופיי המופיעים ויכולותיהם הפרפורמטיביות את מגוון המרכיבים הבימתיים למצע תקשורתי מרובד שקושר היבטים אסתטיים לתופעות חברתיות ופוליטיות; מצד שני מוזמנים הצופים לקלוט את מרכיבי המופע בריבוי חושים, למיינם ולפרשם בתודעתם עד שייעשו לשותפעילים בפעולה האמנותית שמבקשת להוביל לשינוי בעמדות האתיות הנוגעות ליחיד ולקהילה.
תפיסת הצופים כ"חוץ שהוטלה עליו אחריות", אשר עומד במרכזו של אירוע בז'אנר התיאטרונמחול, ליוותה את הניסוח של "מתווה אי-תמ" – ארגז כלים לתיאור ולניתוח יצירות בז'אנר הבינתחומי. בספר מעמיק זה רנה בדש צרפה עקרונות מהמצע האסתטי-מתודולוגי שהציע רודולף לאבאן עם עקרונות מהשיח הפנומנולוגי של מוריס מרלו-פונטי והיבטים מההגות הביקורתית של ז'אק דרידה, ואלה התוו את פירוק רובדי ההיצגים האסתטיים הבינתחומיים ביצירותיהם של קורט יוס, פינה באוש, מאגי מארן, סשה וולץ וברק מרשל, תוך כדי תהייה על אופני החיבור של מרכיביהם והצגתם כמכלול. שזירת העקרונות האלו יחד עם רעיונות ביחס להתפשטות המחשבה אצל ז'יל דלז ופליקס גואטרי התגבשה למתווה שבאמצעותו ניתן לחדור אל האירועים בתיאטרונמחול ולהאירם כרשת של מרחבי הבעה, אשר נתיבי ההתקדמות של משתתפיהם ויחסי הגומלין ביניהם נעשו למישורים רב-רובדיים בתנועה מתמדת. המתווה סייע לניסוח מילון מונחים והגדרות שנגזרו במהלך ההתבוננות ביצירות, ואלו, בתורם, נעשו לצומת של מילים שניתן לזהותן גם כנקודות התחלה ליצירה בינתחומית-ביקורתית חדשה המבוססת על תנועה.
רסלינג
מאת: הנרי ג'נקינס
תיאור: בעולם בו אנו חיים כיום מתקיימת זירת התנגשות בין אמצעי המדיה השונים, חוקר הקולנוע והמדיה הנרי ג'נקינס מפענח את ההיגיון של עולם המדיה שאנו חיים בו היום. להבדיל מה״הייפ״ התקשורתי המציג כל פיתוח בעולם הדיגיטלי בתור חידוש מהפכני שיביא לגוויעתם הבלתי נמנעת של הטלוויזיה והספר, ג'נקינס מפנה את תשומת הלב שלנו אל הדינמיקה המורכבת בין המדיה ״הישנים״ לבין המדיה ״החדשים״. הוא חוקר את התמורות התרבותיות שמתרחשות בעידן שבו סוגי מדיה שונים מתלכדים בו יחדיו וצרכנים רוצים להיות גם יצרנים ב״תרבות השתתפותית״. הספר מספק לנו את מסגרת המונחים להבין למשל את המאבקים בין מעריצים שדורשים להיות שותפים ביצירת התוכן שהם אוהבים ובין האולפן ההוליוודי ששואף לשלוט ב"מוצר" שלו; איך אמנים יוצרים עולם בדיוני אשר יכול להתפרס על פני קולנוע, טלוויזיה, קומיקס ורומנים; את הלוגיקה של הספוילר בקרב קהילות ידע תחרותיות שנוצרות באינטרנט סביב תכניות ריאליטי; ואת הפעילות הפוליטית הנוצרת בעידן ההתלכדות התרבותית. בספר מובאים מקרי בוחן מן התחומים טלוויזיה, קולנוע, ספרות, חוברות קומיקס, משחקי וידאו ומדיה חברתיים, ובהם אמריקן איידול, הישרדות, המטריקס, המותג דונלד טראמפ והארי פוטר.
עם עובד
מאת: רז'ין מיכל פרידמן
תיאור: רז'ין מיכל פרידמן היא אחת מחוקרות הקולנוע החשובות בישראל. המבוך הכפול: זיכרון, זהות ואסתטיקה בקולנוע מציע מבחר מאמרים מפרי עטה ומתמקד במחקר קולנועי בארבעה תחומים עיקריים: זיכרון ועדות, נשים, ייצוגי יהודים ותאוריה ואסתטיקה. הוא מציג מאמרים – כמה מהם בפעם הראשונה בתרגום לעברית – שעוסקים בין היתר בזיכרון השואה וביצירתם של בני הדור השני והשלישי, באוטוביוגרפיה קולנועית וביחסים המורכבים בין האמנות הפלסטית והספרות לתמונה הנעה. כתיבתה של פרידמן יוצרת פסיפס אינטלקטואלי בין־תחומי, הנטוע בסוגיות היסטוריות, תרבותיות, חברתיות ואסתטיות רחבות ובעל חשיבות גם בשל הבחינה של סרטים וזרמים קולנועיים – הן עלילתיים והן תיעודיים – שלא הרבו לעסוק בהם בישראל. ספר זה הוא מסע מעורר מחשבה בקולנוע הנאצי, הגרמני החדש, הצרפתי, האמריקני והישראלי.
עם עובד
מאת: אליק מישורי
תיאור: בספרו מעורר ההשראה של אליק מישורי אירועים וחומרים היסטוריים אמתיים משמשים בערבוביה לצד מצבים מומצאים-בדיוניים. העלילה מספרת על מפגשים (שלא התקיימו) בין בּוֹרִיס שַץ, אשר הקים וניהל בירושלים את בית הספר לאמנות ואוּמנות "בצלאל", לבין מַחמוּד מוּח'תַאר, הפַּסָּל הלאומי של מצריים. הם נפגשים בשנת 1925 על סיפון אנייה המובילה אותם מאלכסנדריה למרסיי, ובהמשך, בפריז ובקהיר.
שץ ומוּח'תַאר פותחים בעמידה על השוני בין "יהדוּת" ל"עִבריוּת", לצד השוני בין "ערביוּת" ל"מצריוּת-פַּרעוֹנִית". השיחות והוויכוחים שהם מנהלים חושפים את ניסיונותיהם ליצור ביטוי חזותי-חילוני ללאומיוּת של שתי התרבויות במזרח התיכון של אותם ימים. הקרבה ביניהם הולכת ומתגבשת בשל הטרגיוּת המאפיינת את אכזבתם מיחסם העוין ומלא הבוז, הן מצד הממסדים הפוליטיים בירושלים ובקהיר והן מצד עמיתיהם למקצוע. על אף השיחות שלא התקיימו, הרי שהחלפת הרעיונות ומציאת המכנה המשותף בין שני שדות האמנות שבהם פעלו השניים אינן בדיוניות כלל – הן מהוות שיקוף למציאות האמיתית של דורם, ואולי גם של דורנו.
רסלינג
מאת: יהודית ארד
תיאור: ״הציור ׳געגוע לחוש את החוליות׳ מדבר בשם כל קשת הלוקים בהפרעות האכילה. אלו שעדיין חולמים ובטוחים בצדקת חלום הרזון ואלו שבדרך להחלמה מסוימת.
היכולת לחוש את החוליות מבטאת הישג ואישור להצלחה והכנעת הגוף המאכזב, השמן, הדוחה כשבכל פעם לכשהמטופלים מתבוננים בו מהוה תזכורת לחידלון, לכישלון ובהתאם לכך תחושות מיאוס נפשית ורגשית״.
הספר דמעות של גואש מדגים ומציע גישה טיפולית באמצעות אומנות לכל אלו שלוקים בהפרעת אכילה בכל הגילאים.
תחושות, חוויות, ואירועים קשים המבוטאים בציורים יוצרים שפה עשירה בדימויים, מטפורות, צבעים וצורות. הם “מדברים” את הקושי המייסר ממנו צמחה הפרעת האכילה. שפת הציורים מדייקת ומנכיחה ויזואלית על גבי הבריסטול סיפורי חיים וזאת עוד בטרם יתהוו המילים.
ספרי ניב
מאת: לילך שטרן
תיאור: הספר “השתקפות ספר בראשית בראי אומנות הציור” מקפל בחובו מבחר ציורים מקראיים, פרי מכחולם של גדולי הציירים בכל הזמנים. במסגרתו פורשו הציורים מבחינה אמנותית. נבדק אם הם עולים בקנה אחד עם רוח המקרא או שמא מורדים בו. אם כן, איזו עמדה ביקורתית הם מציעים. מובא גם שימוש בווריאציה על נושא; כלומר השוואת צמד תמונות שונות העוסקות בנושא זהה ובדיקה מה מייחד כל תמונה.
ספרי ניב
מאת: קציעה עלון
תיאור: הספר‭ ‬מקבץ‭ ‬מגוון‭ ‬קריאות‭ ‬באמנות‭ ‬ישראלית‭,‬ שנכתבו‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬ד"ר‭ ‬קציעה‭ ‬עלון‭ ‬ופורסמו‭ ‬בבמות שונות‭ ‬לאורך‭ ‬למעלה‭ ‬מ‭ 20 -‬שנה‭.‬
ד"ר‭ ‬קציעה‭ ‬עלון‭ ‬היא‭ ‬חוקרת‭ ‬ספרות‭ ‬ואמנות‭,‬ בעלת‭ ‬הוצאת‭ ‬הספרים‭ ‬גמא‭.‬
הוצאת גמא
מאת: מוטי סנדק
תיאור: שמונה שנים לאחר הצהרת בלפור, בשנת 1925 מגיע ממוסקבה אל נמל יפו השחקן והבמאי משה הלוי, אחד מתריסר מייסדי הסטודיו של 'הבימה' במוסקבה מתלמידי סטניסלבסקי ווכטנגוב ומי ששיחק ב'הדיבוק' ו'היהודי הנצחי' לצידה של חנה רובינא. במוחו הקודח נולד החזון להקים תיאטרון של פועלים על חולות תל אביב.
בצריף עץ הומה אדם על חוף הים [במקום בו עומד היום מלון שרתון] הופיעה על לוח המודעות מודעה כתובה במכחול טבול בדיו. מודעה זו עתידה הייתה לפתוח דף חדש ולשמש מפנה חשוב בתולדות אמנות הבמה בארץ. מספר בחורים ובחורות הסתופפו סביב למודעה וקראו בה:
"על יד ועדת התרבות של הסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ-ישראל נוסדה סטודיה דרמטית בהנהלת משה הלוי, מקום הסטודיה : תל-אביב. הרוצים להשתתף צריכים להירשם בסניפי ועדת התרבות למקומותיהם. על זמן הבחינות תבוא הודעה מיוחדת".
בעיני החברים ניצת חיוך. לא על הלחם לבדו יחיה האדם... מאה וששים חלוצות וחלוצים ניגשו לבחינות - שלושים וששה התקבלו. ביאליק קרא להם ל"ו הצדיקים. הצגת הבכורה התקיימה באביב 1926 בגימנסיה הרצליה.
משה הלוי טיפח מחזות תנכיי"ם ['יעקב ורחל', 'ירמיהו'], לצדם 'אופרה בגרוש' מאת ברטולד ברכט, 'החייל האמיץ שוויק' מאת ירוסלב האשק ו'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' שהיה למחזמר המצליח בכל הזמנים של הבמה העברית.
גדולי הציירים של התקופה: אריה אל-חנני, ז'ניה ברגר, אריה נבון, מרסל ינקו, עמנואל לופטגלס, ראובן רובין, מנחם שמי, אריה ארוך ויגאל תומרקין עיצבו תפאורה ותלבושות להצגות התיאטרון.
בשנת 1925 נאבק כאן קומץ של כמה רבבות יהודים על בעיות כגון: עבודה עברית יקרה מול עבודה ערבית זולה, הקניית הלשון העברית לאנשים שדיברו רוסית, יידיש, פולנית, רומנית הונגרית ולדינו. הדברת הקדחת שעשתה שמות במתיישבים החקלאיים, התגוננות מפני התקפות רצחניות בדומה לפוגרומים שחוו באירופה.
כל אלה אינם תנאים אידיאליים להקמתו של תיאטרון. כיצד קרה הדבר שחרף כל הנתונים צמח ועלה 'אהל', תיאטרון פועלי ארץ ישראל מתוך שממת החול והביצות? ראוי להביט במושג יהודי עתיק ששלוחותיו נטועות בתנועות המשיחיות שהקימה היהדות בזמנים קשים: האמונה והתשוקה.
בני אדם שפויים מכנים זאת טרוף ו'המשוגעים לדבר' רואים בה חזות הכל.
המכון לקידום תיאטרון יהודי
מאת: אנטונן ארטו
תיאור: "ואן גוך, האיש שהחברה איבדה לדעת" נכתב בעקבות ביקור של אנטונן ארטו בתערוכת ציורים של ואן גוך בפריז, כשנה לפני מותו. המניע לביקורו היה מאמר של פסיכיאטר על אודות טירופו של הצייר ההולנדי ולפיו החמַניות הזועמות של ואן גוך וניוונו נבעו מחוסר הסימטריות בפניו ומן העיוות הקל שבמוחו.
אם אכן גלום ביצירותיו עֵרך, גרס המדען, הרי הוא פרי אפשרותן האקראית של הפרעות הנפש לחולל תוצאה מאושרת ביבול האמנותי. ארטו, שתיאור זה של הצייר קומם והסעיר אותו, ניגש לכתיבת המסה שלפנינו מייד עם שובו מן התערוכה, ועמל עליה כחודש ימים. נסיבות אלה הן חלק מן הגורמים לצביונו היחיד והמיוחד במינו ולעוצמתו של הטקסט הזה, שמעצימות אותו מעל ומעבר לגבולותיה של 'ביקורת אמנות'.
נהר ספרים
מאת: יוסי חקלאי
תיאור: בספר זה נכרכו עולמות שונים מתוך כוונה להבהיר ולהבין את גישתם של חכמי העם היהודי ביחס ליופי, אומנות חזותית, ומתוך כך ביחס לעבודה זרה על היבטיה החזותיים. מצטלבים כאן דברי הגות, יצירות של גדולי ישראל, מדון יהודה אברבנאל במאה ה-15 עד ראשית המאה ה 19: הוגים, רבנים, פילוסופים, מקובלים, חסידים וסופרים.
יוסי חקלאי מוביל אותנו להגדרות השונות של האסתטיקה בקרב אותן מִשְׁנוֹת או השקפות, לעתים כתורה של העולם החושי הקולט את סביבתו וגופו ומשפיע על תחושותיו המתורגמות במישור התבוני, לעתים כתיאוריה המנסה לפענח מהו יופי ומהו נשגב; או שמדובר בטקסטים שמסבירים מהי אומנות, מהן האומנויות וכיצד למיינן, לדרגן, להדגיש או לשלול את חשיבותן. מול הגישות המציינות שהיופי או היצירה נוצרות דרך האסוציאציות של הדימויים, פעולת הדמיון המגורה מהאובייקט, תעמוד הגישה של השלמות החושית, מעין דחף פנימי הרוצה ליצור שלמות.
בעקבות השינויים החברתיים והתרבותיים, המבט על היופי והאומנות מובא מזוויות שונות: ניתוח פילוסופי של התלמידים היהודיים של קאנט או של הגל, או היבטים דתיים, הלכתיים, משיחיים, קבליים, שקולותיהם נשמעים ביחס להבנת אומנות ויופי. אלה ואלה מוסיפים מרכיבים חדשים ומשמעותיים בתיאור ובהבנת המושג ומעשה האומנות. המאמינים ישאלו האם היופי מצוי באל, האם הוא נאצל ממנו, והמקובלים יוסיפו את הספירה שבה שוכן היופי. אחרים יזהו את היופי במשכנו ב"שכל העליון" או ב"נפש העולם"; הוגים אחרים יאתרו את מקורות היופי ביקום, בטבע, או במפגש עם נפשו ודמיונו של האדם. יהיו שיאמרו ששורשי היופי מצויים במפגש של החושים עם תופעות טבע, עם הסביבה, ועיבודם על ידי הדמיון האנושי.
רסלינג
מאת: רמי קמחי
תיאור: סרטי הבורקס עדיין פופולריים ביותר בישראל. רק לאחרונה יצאו כמה מהם במהדורות חדשות על גבי תקליטורים. אחדים משודרים שוב ושוב בערוצי טלוויזיה ישראליים, בעיקר בחגים לאומיים. מהי הסיבה לפופולריות עצומה ומתמשכת זו של סרטים אלה, שהפקתם הסתיימה כבר בשנות ה-70 – זו השאלה המרכזית שספר זה מנסה לענות עליה. הספר מגדיר לראשונה את סרטי הבורקס ומשרטט את מאפייניהם. יתר על כן, הספר מצביע על הקשר שבין סרטי הבורקס לבין טקסטים של ספרות יידיש קלסית, בפרט על הדמיון בין הייצוג של הקהילה הישראלית-מזרחית בסרטי הבורקס לבין האופן שבו מיוצגת בספרות יידיש קלסית הקהילה היהודית-אשכנזית של השטעטל.
רמי קמחי מציע קריאה חדשה של סרטי הבורקס כטקסט היברידי – טקסט שהוא בעת ובעונה אחת מזרחי-ישראלי וגלותי-אשכנזי. נקודת מבט ייחודית זו מעמידה את סרטי הבורקס כשלב בדרכו של הקולנוע הישראלי אל שיקוף משוחרר ועצמאי של המנעד האמיתי של הגיוון האתני-תרבותי בישראל; שלב שבו הקולנוע הישראלי כבר היה בשל להדהוד אתניות אשכנזית פרה-ציונית, אבל אך ורק תוך כדי הסוואת מקורם האמיתי של המאפיינים האתניים האשכנזיים והשלכתם על מי שנתפסו על ידי השיח הציוני כ"אחרים" – המזרחים.
רסלינג
מאת: עידית שכנאי-רן
תיאור: שנות השבעים של המאה העשרים נתפסות כשנים של יציבות יחסית בתנועה הקיבוצית, אולם מתחת לפני השטח רחשו כבר תהליכים כלכליים, פוליטיים, חברתיים ואידיאולוגיים שבאו לידי ביטוי במתח הולך וגובר, עד לפיצוץ בשנות השמונים, במה שמכונה "משבר הקיבוצים".
בספר הנה ימים באים מספקת האדריכלית עידית שכנאי-רן זווית ייחודית לבחינת השינויים האידיאולוגיים שחלו בחברה הקיבוצית, באמצעות בחינת התהליכים המרחביים שהתרחשו בה ערב פרוץ המשבר. חנוכת חדר האוכל החדש בקיבוץ יפעת, שמוצג כמקרה מבחן בספר, אירעה במקביל להחלטה ההיסטורית שהתקבלה בקיבוץ על הפסקת הלינה המשותפת. הסמיכות בין שני אירועים מכוננים אלה מדגימה את הווקטורים הסותרים שרחשו בקיבוצים בשנות השבעים – חיזוק הקולקטיב מחד וחיזוק המשפחתיות מנגד – ומספקת דוגמא מאלפת לקשר בין הסדר המרחבי ובין הסדר החברתי.
הנה ימים באים משלב תיאוריות מתחומים שונים – סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, גיאוגרפיה ולימודי תרבות – עם תיאוריות וכלים מתחום האדריכלות. עולה ממנו כי המרחב הפיזי אינו רק מושפע מתהליכים חברתיים ותרבותיים, אלא גם משפיע על עיצובם והשתנותם; שותף פעיל בכינון תהליכים היסטוריים ואידיאולוגיים. זהו ספר החושף באופן רב-שכבתי את הנימים הרבים שקושרים בין האדם לבין המרחבים שבתוכם מתנהלים חייו, ואת האתרים הנסתרים שבהם נפגשים חיי היומיום והאידיאולוגיות הגדולות.
הקיבוץ המאוחד
מאת: שרה סוזוקי
תיאור: יָאיוֹי קוּסָאמה (1929) תמיד רצתה להיות אמנית. היא גדלה ביפן, שם דמיינה לעצמה את העולם סביבה כמו מערך אינסופי של נקודות, שאותו היא ציירה וצבעה.
בגיל 28 היא עברה לניו יורק וזכתה לפרסום על הציורים, הפסלים והמֵיצגים שלה.
עבודתה של קוסאמה מושפעת עמוקות מהחלומות, מהדמיונות ומההזיות שחוותה בילדותה.
כיום, בת 92, היא מהאמנים הפופולאריים ביותר בעולם, ועדיין יוצרת אמנות מדי יום.
לצד תמונות מעבודות אמנות של קוסאמה, הספר הססגוני הזה מספר את סיפורה של אמנית שמכסה את העולם בנקודות, מכאן ועד אינסוף!
הוצאת אסיה
מאת: טל בן צבי
תיאור: ספרה החדש של טל בן צבי קורא את דמויות העד וייצוגי העדות ביצירתה של סמדר יערון בעקבות השיח התיאורטי על "עידן העדות". במסגרת זו בן צבי קוראת את "עבודת העדות" של יערון כאירוע פרפורמטיבי מתמשך ומחויב שבו נושאת יערון את עול העדות במשך יותר מארבעים שנה.
הפרק הראשון, "עדות: זיכרונות", מבוסס על שלוש הצגות שביים דודי מעיין במרכז לתיאטרון עכו: "זיכרונות דור שני בחיק העיר העתיקה" (1988), "ארבייט מאכט פריי מטויטלנד אירופה" (1991) ו"האנתולוגיה" (1997-2024). בהצגות אלה יערון מגלמת תחילה את דמות האב קרול גרינוולד, ובהמשך את דמותה של ניצולת השואה זלמה גרינוולד – אחת מדמויות המפתח של התיאטרון הישראלי בכל הקשור לזיכרון השואה. הפרק השני, "עדות: עכו אהובתי", מבוסס על הטרילוגיה שיוצרת ומביימת יערון כיוצרת עצמאית: הצגות היחיד "אום מוחמד" (2010) ו"נוואל" (2012), וההצגה "הילא – הדור השלישי" (2015) הכוללת את יערון ולצידה קבוצת הנוער של המרכז לתיאטרון עכו בהנחייתו של מייסרה מסרי. הטרילוגיה עוסקת בעדותם של תושבי עכו ביחס לזיכרון הנכבה הפלסטינית. הפרק האחרון, "עדות בגוף", מתמקד בהצגת היחיד של יערון "מוזי קומבאז מחפש הארה" (2017) שבה העדות כנושא מרכזי ביצירתה העצמאית מגיעה לנקודת גבול קיצונית; יערון כבר אינה נושאת את עול העדות של טראומה שהתרחשה בעבר, אלא היא הופכת את גופה החשוף לזירת אלימות בזמן אמת, ואת הקהל עצמו לעד לאלימות פוליטית.
לספר מצורפים לראשונה שישה מחזות של המרכז לתיאטרון עכו.
רסלינג
מאת: אדם צחי
תיאור: כיצד מצלמים הלם קרב? באיזו דרך מתעדים זיכרונות שמשתקים את בעליהם?
אילו דימויים יכולים לייצג את ריח הדם הלופת לפתע את קנה הנשימה, שנים לאחר
שהסתיימה המלחמה? מאיזה מרחק נכון לצלם את מי שנמצא ממש מולנו ובה בעת
עודנו שם, עם המתים והפצועים, ליד החווה הסינית?
להביט במאכלת עוסק בהלם הקרב של חיילים ישראלים כפי שהוא מיוצג בקולנוע  התיעודי הישראלי. במסע שמשלב אמנות, היסטוריה, מיתולוגיה ופסיכולוגיה נחשף לפנינו עולם מסועף של עשרות סרטי תעודה העוסקים בהלומי קרב, אשר יצאו לאקרנים בישראל בשנים 2020-1988, ומתמודדים עם שאלות חברתיות, אתיות,
פסיכואנליטיות ואסתטיות הכרוכות בצילום לוחמים שחזרו משדה הקרב.
טלטלת הקרבות וקִרבת המוות כמעט אינן מניחות מילים או דימויים הולמים.
הספר חוקר כיצד למרות זאת יוצרי הקולנוע התיעודי בישראל מישירים מבט אל הפצע הסמוי של המלחמה, מנסים להשליט סדר אסתטי בממשי הטראומטי וליצור מראות וצלילים שיתארו את מה שכּׄה קשה לתאר.
זהו סיפורם של סרטים ייחודיים ומכאיבים, אשר מעצבים את זהותנו ומשרטטים
את גבולות האֵבל והזיכרון, החולשה והחוסן של החברה הישראלית. על אף הרצון לחמוק ולהסיט את המבט, סרטים אלה קוראים לנו להתבונן בנפגעים, לשמוע את עדויותיהם ולחתור לתיקון.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
מאת: דן הנדל
תיאור: בתור הזהב של הסוציאל–דמוקרטיה, הקשר הגורדי בין אדריכלות מודרנית ומבני ציבור התבסס על התשתית הכלכלית והחברתית של מדינת הרווחה. ברגע שתהליכי ההפרטה החלו לסדוק את התשתית הזאת — גם האדריכלות, שעמלה על מתן צורה לספֵירה הציבורית, נקלעה לעמדה בעייתית. בישראל של היום, בתקופה של אי–הסכמה בסיסית לגבי משמעותה של המדינה בחיי האזרחים, המרחב הציבורי האחיד של מדינת הרווחה נדמה כשריד מאובן של עולם שהיה ואיננו עוד. על רקע זה, הפרויקט האדריכלי הרוויזיוניסטי של אסף לרמן אינו ציטוט, ואף לא מחווה במובנה הרגיל, כיוון שהמקור אינו בניין קיים זה או אחר אלא מכלול של ערכים מבניים וחברתיים. לרמן מציע לשאוב מן הרגעים המכוננים של האדריכלות הישראלית ולהנחית גרסה מעודכנת של הישן בלב המאפליה של החדש.
אסף לרמן הוא אדריכל יליד תל אביב, בוגר בית הספר לאדריכלות AA בלונדון. גוף העבודה של אסף ממוקד במרחב הציבורי ובנסיון להטעין את המרחב ברלוונטיות חדשה אל נוכח מגמת ההפרטה אשר מאיימת על עצם קיומו. במסגרת זו לרמן חתום על התערבות ועידכון של מספר מהפרויקטים האיקוניים ביותר בישראל, ועל כך הוא זכה בהכרה רבה בארץ ובעולם. בין עבודותיו נמנים חידוש היכל הספורט ביד אליהו, ת"א, חידוש בנין העיריה בת"א, חידוש הספרייה באוניברסיטת חיפה, ומרכז תאו בהרצליה.
הוצאת אסיה
מאת: ענת רובינשטיין
תיאור: אודסה שנת 1900, עיר שוקקת, תוססת ומלאת חיים, מרכז קוסמופוליטי לסחר, לתרבות ולמוסיקה, מעוזם של משוררים, הוגים, סופרים ואנשי שם מהאליטה של התרבות העברית המתחדשת, ביתם של ביאליק טשרניחובסקי, אחד העם, מנדלי מוכר ספרים ושלום עליכם. במרכזה של העיר בית כנסת גדול ומפואר, ועל הבימה חזן ומקהלה. החזן, פיני שמו, קולו מבריק וצח כבדולח, ותפילתו נישאת מקצה העולם עד קצהו, ממלאת את לב המתפללים בהתרגשות וכמיהה. ״נפשי תצא בזמרו […] ינועו אמות הסיפים!״, כך כתב עליו שלום עליכם.
ספרה של ענת רובינשטיין מביא את סיפור חייו ויצירתו של החזן, המלחין וההוגה פנחס מינקובסקי (1859-1924), שהיה מעמודי התווך של העשייה התרבותית והמוסיקלית של יהודי אודסה בתקופת תור הזהב של העיר סביב מפנה המאה ה-20. מינקובסקי שימש כחזן הראשי של בית הכנסת הברודי באודסה במשך שלושה עשורים, וזכה לשם ולתהילת עולם בזכות כשרונו המוסיקלי וכתיבתו הפורה. הוא היה דמות ייחודית בנוף המוסיקה היהודית של תקופתו, אחד מעמודי התווך של הקהיליה החזנית המזרח אירופאית. יצירתו המוסיקלית, עשרות המאמרים שפרסם ומעורבתו בקידום התרבות העברית המתחדשת, הפכו אותו לאחת הדמויות החשובות והמשפיעות, סמל להתגלמות דמות ״המשכיל״ היהודי במזרח אירופה.
השאלות המרכזיות שעולות בספר הן מקומו של מינקובסקי כדמות מפתח ב״השכלה״ באודסה העברית ובעולם היצירה המוסיקלית החזנית, האופן שבו דמותו מהווה חוליה מרכזית על הציר ההיסטורי של מוסיקה יהודית במפנה המאה במזרח אירופה עם המפגש בין יהדות למודרנה. שאלות אלו נבחנות על רקע תהליכים היסטוריים, חברתיים, תרבותיים, מוסיקליים ואסתטיים שהיו חלק ממרקם החיים הבורגני של העיר אודסה בכלל ושל בית הכנסת של יוצאי ברודי בפרט.
רסלינג
מאת: שרית שפירא
תיאור: אסופת מאמרים של שרית שפירא, שבפועלה כאוצרת הגדירה מחדש את גבולות הזירה, האירה זיקות בין המקומי לאוניברסלי, ובתוך כך השליכה גם על שדה התרבות הכללי. במאמריה ניסתה שפירא לחשוב מחדש את אופני הכתיבה של ההיסטוריה המקומית, בביקורתיות שאינה מוחקת את מה שקדם לה. כתיבתה הפלורליסטית ורחבת ההיקף מנהלת דיאלוג בלתי מתפשר עם חוגי השיח ועם המודרניזם הישראלי על שלל צורותיו. מתוך שפע המאמרים נבחרו אלה המשמעותיים למהלך העקרוני שהתוותה, בכתיבה שאפתנית הבוחנת את האמנות הישראלית ביחס להיסטוריה של אמנות המערב ובמסגרת הקשרים ותהליכים תרבותיים רחבים – ספרותיים וקולנועיים, פילוסופיים ולשוניים, חברתיים ופוליטיים.
מאמריה של שפירא ערוכים סביב שני צירים מנחים. ציר אחד מתעמק בכתיבתה התיאורטית המקיפה, שכללה מאמרי תיזה – על פי רוב סביב תערוכות קבוצתיות גדולות כמו "מסלולי נדודים" או "מראית אַיִן" – ומאמרים על אמנים יחידים, שאחריהם עקבה לאורך השנים ואיתם רקמה יחסים נמשכים המעוגנים בחזון ובראיית עתיד.
הציר השני עוקב אחר פעילותה האוצרותית פורצת הדרך של שפירא, שהיתה בין האוצרים הראשונים שאִבחנו את רוח התקופה בשנות ה-90. היא איפשרה לאמנים להקים מיצבים גדולים, נועזים וחדשניים בתערוכות הענק שאצרה, ששילבו אמנות ישראלית ובינלאומית ולא נראו קודם לכן בארץ – הָחֵל בתערוכה המקיפה שאצרה בראשית דרכה ("גבולות השלום" בגבעת-חביבה), עבוֹר דרך "טרנזיט" ו"חתולי רחוב", סדרת התערוכות "פרק" לאמנים צעירים במוזיאון ישראל, "חורים שחורים: המקום הלבן" בביאנלה בסאו-פאולו, וכלה בטרילוגיית התערוכות "בבל" באוסף האמנות הבינלאומי של יגאל אהובי בגלריה האוניברסיטאית של אוניברסיטת תל-אביב.
הוצאת אסיה
מאת: מיכאל יעקובסון
תיאור: גישתו התכנונית-עיצובית של האדריכל ויטוריו קורינלדי, ששורשיה באדריכלות הברזילאית, הקנתה לו מעמד ייחודי בין עמיתיו הישראלים, שעל־פי־רוב התחנכו בטכניון בחיפה, או במוסדות אירופיים. בבחירתו לעזוב את ברזיל, להגר לישראל ולהצטרף לקיבוץ ברור־חיל קבע לא רק את מסלול חייו האישי אלא גם את זה המקצועי.
את סיפור חייו מביא קורינלדי בספר זה, החל מילדותו באיטליה בה נולד ב-1931 בצל הפאשיזם, העקירה והבריחה של משפחתו לברזיל שם בגר, התחנך והשכיל ועד להגירה לישראל, ההצטרפות לקיבוץ ולחיים השיתופיים. לצד אלה מתוארת פעילותו רבת־השנים במחלקה לתכנון של התנועה. בלב הספר מוצג מגוון נבחר מעבודותיו ברחבי הארץ, במשך השנים, עד לעזיבתו את הקיבוץ. את הספר מלווים קרוב ל־350 רישומים של העבודות שתכנן קורינלדי, כמו גם תצלומים ומסמכים היסטוריים ועכשוויים.
הספר אדריכל בקיבוץ בעריכתו של האדריכל וחוקר האדריכלות מיכאל יעקובסון, רואה אור בעיצומם של ימי מלחמה ומשבר, שהיקף נזקיהם עדיין נאמד. לא ברור אף מה עלה בגורלם של אותם מבנים שתכנן קורינלדי ביישובים שהותקפו. יהיה זה תיעוד של החיים שהיו.
הוצאת אסיה
מאת: שמוליק דובדבני
תיאור: המודרניים הראשונים בוחן את היצירה התיעודית הישראלית מאז ימי סרטי ההסברה של שנות החמישים עד עלייתו של קולנוע תיעודי מודרניסטי בשנות השישים והשבעים של המאה שעברה. קולנוע זה קרא תיגר על אופני ההבעה המוסדיים ועסק, בעיקר עם הקמתה של הטלוויזיה הישראלית, בסוגיות פוליטיות וחברתיות כמו אפליה לרעה על בסיס אתני ומעמדי, כיבוש, זנות וסמים ודיכוי פוליטי.
הספר מביא לראשונה דיון היסטורי, אסתטי ואתי בסרטים תיעודיים ישראליים מכוננים, שהקדימו מבחינות רבות את הקולנוע הישראלי המודרניסטי. הוא מנתח סרטים של דוד פרלוב, דוד גרינברג, אמיל (מילק) קנבל, מיכה שגריר ויכין הירש, וכן את עבודותיהם הראשונות בטלוויזיה של מוטי קירשנבאום, רם לוי, יהודה (ג'אד) נאמן, עמוס גיתאי, יגאל בורשטיין, אורי ברבש ואחרים. הקולנוע התיעודי המודרניסטי של התקופה מנכיח את הקול הנשי עם סרטיהן של הלגה קרנסטון־קלר, אסתר דר, רחל חלפי, מירה המרמש ויהודית (ג'ודי) לוץ – עשורים לפני שהתבסס קול זה בקולנוע העלילתי בישראל.
עם עובד
מאת: יאיר ורון
תיאור: ספר זה הוא הומאז' ליותר מחמישים שנות פעילות מקצועית של דוד קאסוטו. הספר חוקר את העולמות שבהם פועל קאסוטו כאדריכל, כמורה, כאיש ציבור וכשליח ציבור. הספר מציג בפני הקורא אסופה של פרויקטים אדריכליים, מאמרים מקצועיים, זיכרונות ואנקדוטות, המשרטטים את דמותו ואת עולמו של האדריכל הישראלי-איטלקי, הנע בין עולמות תוכן ועשייה השזורים זה בזה בקשרים הדוקים.
הספר עוקב אחר התפתחותו המקצועית של קאסוטו, תוך התבוננות ברקע התרבותי שממנו בא, בעבודותיו האדריכליות ובמחקריו התיאורטיים, ומדגים כיצד שילובם של אירועים היסטוריים וזיכרונם חיים בעבודותיו האדריכליות ומעשירים את עולמו היצירתי של האדריכל "איש פירנצה וירושלים", כפי שהוא נוהג לכנות את עצמו.
הספר מחולק לשני שערים, המייצגים את עולמות העשייה של קאסוטו: אדריכלות ומחקר. את אלו מקדים פרק פתיחה, ומסכם חלק המוקדש לקורות חייו. השער "אדריכלות" מציג 24 פרויקטים אדריכליים נבחרים בארבע קטגוריות: בתי כנסת, מבני ציבור, מגורים וגשרים. לצד תיאור הפרויקטים, מוצגים צילומים עדכניים, תוכניות ושרטוטים וכן חומרי ארכיון. השער "מחקר" פותח בריאיון עם אדריכל דוד קאסוטו; מהראיון עולה דמותו של האדריכל-החוקר. בהמשך מובאים שלושה מאמרים המבטאים את ה"עולמות" של מחברם. המאמרים נבחרו מתוך עשרות מאמרים וטקסטים שפרסם קאסוטו בשפות שונות במהלך השנים.
עוד בספר שני טקסטים מקוריים שחוברו על ידי אדריכלים-היסטוריונים מהחשובים בעולם האדריכלות האיטלקי, המנתחים את דמותו המורכבת של קאסוטו ואת יצירתו לאורך השנים. פרק נוסף מוקדש לשש אנקדוטות שמעלה קאסוטו כנקודות ציון בחייו המקצועיים. אלו מוצגות בשילוב מקורות ארכיוניים, קטעי עיתונות וצילומים.
ספר זה הינו פרי מחקר ומסע משותף שנמשך מספר שנים. גרסתו הראשונה ראתה אור בשפה האיטלקית בשנת 2017, בהוצאת הספרים EDIFIR - Edizioni Firenze. המהדורה המוצגת כאן מבוססת ברובה על זו האיטלקית, אולם מספר שינויים ועדכונים נעשו כדי להתאימה לקורא בשפה העברית.
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
מאת: איציק אלחדיף, אליעזר פרנקל
תיאור: הכותבים:
אליעזר פרנקל 1929-2012 אדריכל, צייר ומחנך. ייסד את 'מכללת הסביבה'- סדנא לעיצוב ואדריכלות (1981-2003) ועמד בראשה. נודע בזכות עבודות השיקום האדריכלי בערים העתיקות יפו, ירושלים וצפת. פרסומים: "כרונולוגיה של תולדות האמנות" 1996, "פאטריק גדס, דוח תוכנית העיר תל אביב" 1997 "תיאוריות באדריכלות" 2003. ערך והוציא לאור את כתב העת "לחיות בעיר".
איציק אלחדיף אדריכל, מנחה ומרצה באוניברסיטת אריאל בשומרון ומרכז מגמת הנדסאים לאדריכלות ועיצוב פנים במכללה למינהל. עבד במשרדי אדריכלים בלוס אנג'לס ובתל אביב, אצר והציג שתי תערוכות בגלריה סנטה מוניקה. פרסומים: ערך את ספריו של אליעזר פרנקל: כרונולוגיה של האמנות, תיאוריות באדריכלות ועוד. עורך ראשי, בשיתוף ד"ר עדנה לנגנטל, של כתב העת 'ארכיטקסט' בבית הספר לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל בשומרון.
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
הצג עוד תוצאות